אדם שמניח מכשול ברשות הרבים, וגרם נזק לאדם אחר, לפי ההלכה, האם מניח התקלה חייב בנזק או שאנו מצפים מהאדם שהולך בדרך שיהיה יותר זהיר ויתבונן בצעדיו?

מקרה זה של הנחת מכשול ברשות הרבים מוגדר בהלכה אב נזק של "בור". המשנה מונה ארבעה אבות נזיקין ולכל אב נזק יש כללים משלו. להלן נפרט כמה עקרונות כלליים בדיני אב הנזק בור. הלכות בור ברשות הרבים- א: אדם שחופר בור ברשות הרבים או הניח חפץ המהווה תקלה לעוברים ושבים, חייב בנזק שהבור שחפר או החפץ שהניח גרם. ב: אמנם מדברי חז"ל בתלמוד עולה שלא בכל אופן בעל הבור חייב לשלם עבור הנזק שגרם, הדין מתחלק בין נזקי כלים בהמה ואדם. - כלים שניזוקו מחמת היתקלות בבור, בעל הבור פטור עליהם. (סימן תי סעיף כא). - בהמה שניזוקה, או מתה, בעל הבור חייב רק אם הבהמה הלכה בלילה שהיה חשוך ולא יכלה לראות את הדרך או שמדובר בבהמה שאינה רואה וכדומה, אך בהמה רגילה שנפלה ביום, אין בעל הבור חייב עליה שזה כמו אונס, שהרי דרכה של הבהמה לראות את המכשולות בדרך. (סימן תי סעיף יט). - אדם שמת מחמת נפילה לבור, בעל הבור פטור. ואם האדם רק הוזק, בעל הבור חייב. (סימן תי סעיפים כ כא). לגבי אדם איננו מחלקים בין יום ללילה כמו בבהמה, משום שדווקא לגבי בהמה שהראש שלה למטה, אנו אומרים שהיא רואה את הדרך. ג: ומה הדין באדם או בהמה שהזיקו בגלל שנתקלו בבור ברשות הרבים? הדין כדלהלן: שור שנתקל ושבר משהו, כלומר נתקל והזיק, אם הזיק בהליכה כדרכו , נחשב הדבר לאב הנזק "רגל" וחייב נזק שלם, ואם הזיק שלא כדרכו, נחשב הדבר לאב נזק "קרן" ומשלם חצי נזק. אדם שנתקל והזיק, נפסק להלכה ש"נתקל לאו פושע הוא", כלומר אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים והאדם פטור עליהם הנזק שגרם.