האם אני נחשב לבשרי במידה וליקקתי את האצבע שלי שבה הייתה טיפה של רוטב פרגיות ואם כן כמה זמן להמתין?

שלום וברכה, נחלקו בכך הפוסקים. יש אומרים שצריך לחכות שש שעות (כך אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א, וכך דעת הגר"ע אוירבך). יש אומרים להמתין שעה אחת (כן הורו כמה פוסקים למי שטעם מרק ולא בלע, או שלעס לתינוק תבשיל שיש בו שומן שאינו נתקע בין השיניים (ראה דרכי תשובה פט כב, מעין אומר ח"ד פ"א סי' מג. ואולי הם יקלו יותר במי שמלקק את הרוטב הבשרי שעל האצבע). יש מי שמיקל שלא צריך המתנה (הגר"י אריאל, הגר"ש מילר). המיקל יש לו על מי לסמוך, אך כדאי להחמיר לחכות לפחות שעה. מקורות והרחבה: נחלקו הראשונים מה טעם ההמתנה בין אכילת בשר לחלב. לדעת הרמב"ם הטעם הוא משום שיש בשר שנשאר בין השיניים. והטור כותב טעם אחר משום שהבשר מוציא שומן ומשאיר טעם הרבה זמן. הטור (יו"ד פט) כתב שהנפקא מינה בין הטעמים הוא במקרה שלעס בשר לתינוק: לפי הטעם שההמתנה הוא משום שהבשר מוציא טעם - כאן אין טעם כי רק לעס. לפי הטעם שהבשר נתקע בין השיניים - כאן יש חשש שהבשר נתקע בין השיניים. וכתב הטור שטוב להחמיר לשני הטעמים ולכן צריך לחשוש גם במקרה שלעס לתינוק. וכן פסק השולחן ערוך (פט א) שהלועס תינוק צריך להמתין. [הט"ז ש"ך והגר"א כתבו על פי הטור כנ"ל שלפי הטעם שמוציא שומן ממילא במקרה שלעס לתינוק אין חשש. אמנם הלבוש היה לו כנראה גרסא אחרת בטור וכתב שגם לטעם שמוציא שומן צריך לחשוש בלעס לתינוק, עי' פמ"ג]. וכתב הפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק א): "ודע דאם לועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן לכאורה לכל הפירושים אין צריך להמתין דמושך ליכא כיון דלא אכל ובין שיניים ליכא מכל מקום יש להחמיר להמתין שש שעות משום לא פלוג וישראל קדושים ואין לפרוץ גדר". ובדרכי תשובה (פט כב) הביא את היד יהודה שפסק לדינא כגאון רבי עקיבא איגר שבלועס לתינוק מספיק להמתין שעה אחת, אך הוסיף שמכל מקום צריך על כל פנים קינוח והדחה ולנקר שיניו יפה. עוד כתב הדרכי תשובה בשם הגר"ש קלוגר שכתב שמכל מקום כל החומרא בזה (אף מצד דישראל קדושים ואין לפרוץ גדר) הוא רק בלועס על כל פנים, אבל אם אינו לועס רק טועם בלשונו ופלט מיד לכולי עלמא אין צריך להמתין ואין בזה משום גדר וסייג כלל, שדוקא בלועס בשר הוא שהחמירו קדמונינו, שכן ראוי לגזור לעיסה לתינוק משום לעיסה שאוכל בעצמו, מה שאין כן בטעימה לבד לא שייך לגזור כלל ואף אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו אם החזירו תיכף שלם אין צריך להמתין וכו' ואין בזה משום גדר וסייג כלל. וכן פסק כף החיים (יו"ד פט ד). וראה בשו"ת מעין אומר (ח"ד פ"א סי' מג) שהורה למי שטעם מרק ולא בלע שיכול להקל ולאכול מאכלי חלב לצורך גדול, ואחר כך הוסיף שימתין שעה. (וע"ע שם סי' יד שהחמיר). ובנידון שלנו נראה שלקיקת הרוטב שעל האצבעות דומה לדברי הגר"ש קלוגר, ואף שכתב שטועם ופולט, נראה שכאן אין מה לפלוט כי מדובר בכל כך קצת. וכעין זה כתב הגר"י אריאל שליט"א בתשובה הקודמת. שוב הראו לי מספר 'דור המלקטים' שהביא בכך מחלוקת פוסקי הזמן. הביאו בשם הגר"ע אוירבאך זצ"ל להחמיר וז"ל: "שאלה: ידיו מלוכלכות ממשהו שנשפך על בשר וליקק אותם, האם צריך להמתין שש שעות? תשובה: "צריך להמתין שש שעות". עוד הביא (שם) בשם הגר"ש מילר להקל שמי שליקק אצבעותיו מפני שמרוחות עם רוטב של בשר אין צריך להמתין שש שעות. וביאר שהטעמים שפירשו הראשונים להמתין לא שייכים כאן. וגם אין לומר שיש להחמיר משום לא פלוג, כי לא מדובר במעשה אכילה כלל, ולא שייך לא פלוג. ולמעשה נראה להקל כדברי הגר"ש מילר, שכך גם נראה בדברי הגר"ש קלוגר והכף החיים כנ"ל. יצוין שמדובר בספק 'לא פלוג' של איסור דרבנן, כלומר האם גם ליקוק אצבע כלול בלא פלוג של הפרי מגדים, שגם בעניין הלא פלוג של הפרי מגדים הסתפק הגרע"א בהמתנת שעה כנ"ל.