אם התפללתי כאשר היה לי צורך לשרותים אבל גם לפני התפילה עשיתי שרותים ועדיין במהלך התפילה היה לי לחץ של שרותים האם זה נחשב כי היה לי לחץ? ועוד שאלה יש תשובה שאם אני יכול להתאפק 72 דקות אז אני יכול להתפלל מה הכוונה ב72 ממש הזמן הזה או עד סוף התפילה כאילו ערבית נגיד רבע שעה ישר שאני גומר ערבית אני יכול לעשות או שאני חייב להשלים 72 דקות?

שלום וברכה, חושבני שאתה חושש יותר מדי. אם הלכת לשירותים לפני התפילה זה מספיק, ואתה לא צריך לחשוש (ראה מ"ב ב יג). אצל לא מעט אנשים יש קצת דמיונות מיותרים בנושא זה. מקורות והרחבה: כתב המשנה ברורה (סימן ב ס"ק יג): "ויבדוק נקביו - כדי שיהיה אח"כ גופו נקי בשעת קבלת מלכות שמים בק"ש ותפלה ואין צריך רק בדיקה לבד ואם בדק את עצמו ואינו רוצה עתה לנקביו זה נקרא מן הדין גוף נקי וחלילה לאחר שוב עבור זה זמן ק"ש או אפילו רק תפלה בצבור". רבי חיים מצאנז אמר שבקטנים עד שלשה שעות ודאי מספיק בין פעם אחת לשניה (מובא בפסקי תשובות צב הע' 14 והוסיף שהיינו באדם בריא ולא אחר ששתה הרבה בצורה מופרזת). אנשים נכנסים ללחצים מיותרים בנושא זה וכבר היה לעולמים. כתב שלחן הטהור (צב א): "צריך לבדוק ולנקות עצמו קודם התפלה, אבל לא יבלה ימיו בזה לדחות בכל יום זמן התפלה, כי הוא מעשה יצר, והרבה פעמים נתעורר באמצע התפלה לגדולים, וזה מעצת היצה"ר לבלבל תפלתו" וכו'. רבי נחמן מברסלב דיבר על כך באריכות. בשיחות הר"ן (סי' ל) כתב: "על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכין בבית הכסא הקפיד מאד מאד, והתלוצץ מאותן האנשים מאד, והאריך הרבה בענין זה. והכלל: כי לא ניתנה תורה למלאכי השרת (ברכות דף כה :(אין צריך להחמיר יותר מן הדין, ועל פי הדין האיסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא (שם כג.): ״הנצרך לנקביו אל יתפלל״, הנצרך דיקא. ואפלו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא בשלחן ערוך (סימן צ"ב) עיין שם במגן אברהם, שהרי"ף מתיר לכתחילה ביכול לעמוד עצמו עד פרסה וכו'. נמצא, שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש, אין צריך להחמיר ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחנם מחמת חששות וחומרות יתרות ושגעון בעלמא. רק טוב להתפלל בבקר תכף אחר עמידתו ממטתו. אם אפשר בקל לפנות אפשר, ואם לאו לאו, ויתפלל כך. ואפלו אם חושש במעיו, לא ישגיח ולא יסתכל על זה כלל. גם אין צריכין להאריך בבית הכסא, כי הוא מזיק מאד לבריאות הגוף, וכמה חלאים באים מזה בפרט בבית הכסא שלנו, שצריכים להיות תולה בהם, והתולה בבית הכסא מזיק מאד מאד, בפרט החולי הידוע שקורין "מורידין" בא מזה מאד, רחמנא ליצלן. על כן צריכין ליזהר מאד מלהאריך בבית הכסא. ואין לחפש אחר חומרות ומרה שחורה בזה, כי לא נאמר כלל בדורות הללו. והוא עצמו היה גם כן בזאת הטעות מקודם, והיה עושה דברים זרים מאד בשביל נקיות, וכמעט שבא לידי סכנה על ידי זה, וגם לא נמלט מחלאים רחמנא ליצלן על ידי זה. ועתה הוא יודע ואומר שהכל שגעון וחלילה לבלות זמן היקר על זה. ובאמת אי אפשר בשום אופן שיהיה הגוף נקי לגמרי ולא ישאר בתוכו כלום, כי הלא אפילו מי שמתענה משבת לשבת, הוא צריך לנקביו גם בסוף השבוע, אף על פי שלא אכל מקודם כמה ימים, כי בהכרח שישאר קצת בהגוף. ואמר שדבר גדול הוא אצלו, שדיבר מענין זה, כי יוצא מזה דבר גדול מאד דהיינו שלא לבלות זמן בשביל זה ושלא להאריך שם. ואפלו אם לפעמים הוא מוכרח להאריך, טוב לצאת ולחזור מלישב הרבה שם". וראה גם בשיחות הר"ן (סי' רלה).