זכור שאמרו לי בעבר שיצר הרע ויצר הטוב קיבל האדם ביום שנברא. רשום בבראשית בפרק ג: פסוק ה "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵֽינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּֽאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָֽע׃" ולפני זה רשום: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה אַף כִּֽי־אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹֽאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּֽן׃" רשום שאלוקים "עשה" את הנחש ערמומי וככה הוא הסית את חווה. זה אומר שאדם וחווה רק חטאו בזה שלא לקחו אחראיות על מעשיהם ולא חזרו בתשובה?

לשואל שלום, אקדים ואומר כי חטא אדם הראשון טומן בחובו עומק רב, וכבר אמרו חז"ל במסכת חגיגה (יא ע"ב) כי אין דורשים במעשה בראשית בשניים. ובכל זאת ננסה להשיב, כפי מיעוט הבנתנו, על פי מה שגילו לנו רבותינו הראשונים: ציינת נכון שהנחש (היצר הרע) היה קיים עוד לפני החטא, שהרי הוא נברא על ידי ה'. אם כן, מה התחדש באכילה? הרמב"ם ב"מורה נבוכים" מסביר כי לפני החטא, היצר הרע היה חיצוני לאדם. הוא עמד מולו כמו שהנחש עמד מול חווה. הבחירה היתה ברורה וחדה - האדם ידע את האמת השכלית, והפיתוי הגיע מבחוץ. ואחרי החטא הארס של הנחש נכנס לתוך האדם. החטא גרם לכך שהטוב והרע התערבבו בתוך נפש האדם. מאותו רגע, האדם כבר לא נאבק באויב חיצוני, אלא נאבק ברצונות שלו עצמו. לכן, הפסוק שאומר שהנחש היה "ערום" (ערמומי) מלמד שהקב"ה יצר את פוטנציאל הרע בעולם כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית, אך זה עדיין לא אומר שהרע היה חלק אינטגרלי מהאדם לפני כן. אם כן, לשאלתך – האם החטא הוא רק חוסר לקיחת האחריות? התשובה בפשטות היא, שעיקר החטא היה עצם העבירה על ציווי ה' באכילה מעץ הדעת. עם זאת, יש צדק בדבריך לגבי חוסר לקיחת האחריות). חז"ל שואלים: למה הקב"ה שאל את האדם "אַיֶּכָּה?" - וכי ה' לא ידע איפה הוא? התשובה היא: הקב"ה נתן לאדם הזדמנות לפתוח בשיחה, להודות ולהתחרט, ובמקום להגיד "חטאתי", האדם גלגל את האחריות: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי הִיא נָתְנָה לִּי". הוא האשים את האישה, ובעקיפין גם את הקב"ה. בברכה נאמנה