שלום כבוד הרב הכרתי בחור טוב, מבית דתי שחזר בשאלה וב-3 השנים האחרונות התקרב חזרה למסורת (שומ שבת, מניח תפילין, מפריד כשרות בבית אבל לא מקפיד על כל דיני הכשרות בחוץ כגון אכילה במסעדה לא כשרה) , שנראה שמבחינת מקומו הדתי כרגע מאוד טוב לו ולא נמצא בתהליך של התקרבות נוספת או רצון ברור עכשיו או בעתיד הקרוב להמשיך להתקדם לדרך הדוקה יותר מבחינה דתית. אני כן בחורה מאוד דתיה, מקפידה על הכל, ורוצה לחנך את ילדיי גם כן לדרך ה הטובה והשלמה (חינוך בישיבות ואולפנות, הקפדה על כשרות מלאה בכל מקום, חינוך לתפילה במניין וכו) האם נכון לאור זאת שהבחור כן מבית דתי, מאמין מאוד, ובעיקר מכבד ומעריך את המקום הדתי שלי כן להמשיך את הקשר , כאשר שאלתי היא לאו דוקא מהמקום הזוגי האם נסתדר או לא, אלא מהמקום של התורה, האם ישנה אמירה/הלכה/הנחיה של התורה שבה ישנו מעין ציווי/חשיבות לבחירה שלי בבעל בבחור דתי להקמת בית יהודי לעומת אחד שפחות? תודה רבה על העזרה, אשמח לשמוע את דעת התורה על כך, היות ויודעת מבחינה חברתית את מורכבות הדברים - שתמיד אפשר להסתדר, צד אחד תמיד מכבד, את מורכבות קשר מעורב ולא זהה מבחנה דתית, וגם את הסיכויים להתקרבות של הצד השני ולימוד לילדים את יופי ההכלה והקבלה ומנגד סיכון להשפעה על זהותם.

בס"ד שלום וברכה, שאלתך נוגעת באחד היסודות המשמעותיים ביותר בבניין הבית היהודי – השאלה היא לא רק "איך מסתדרים", אלא מהו המצפן המכוון את הבית. את מתארת מצב שבו ישנה הערכה הדדית וחיבור אישי, אך קיים פער מהותי בהגדרה של "חיי תורה ומצוות" כדרך חיים מחייבת. מבחינת "דעת תורה" והדרכת חז"ל, ישנן כמה נקודות למחשבה עבורך: 1. השותפות בבניין הבית התורה רואה בנישואין "בניין עדי עד". חז"ל מלמדים אותנו שהשכינה שורה בין איש לאישה כאשר ישנה שפה רוחנית משותפת. כאשר את שואפת לחינוך הילדים בדרך התורה והמצוות בהקפדה ("ישיבות ואולפנות"), את זקוקה לשותף מלא למשימה הזו. ההלכה והמסורת מדגישות את החשיבות של "והיו לבשר אחד" – לא רק בפיזיולוגיה, אלא ברוח ובמטרה. כשיש פער ברמת הכשרות בחוץ או בגישה לתפילה במניין, הנטל החינוכי עלול ליפול עלייך לבדך, מה שעלול ליצור קונפליקט פנימי אצל הילדים. 2. "עשה לך רב וקנה לך חבר" בכל בית יהודי עולות שאלות הלכתיות והנהגתיות. הדרכת התורה היא שהבית צריך להיות מונהג על פי אמת מידה הלכתית ברורה. כשהבעל אינו רואה את עצמו מחויב לכל פרטי ההלכה (כמו כשרות מחוץ לבית), נוצר מצב שבו אין "שולחן ערוך" אחד שמקובל על שניכם כמחייב באופן מוחלט. מבחינת התורה, יש חשיבות עליונה לכך שהאב יהווה דוגמה אישית לילדיו בקיום מצוות מעשיות, שכן "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה". 3. ההשפעה הסביבתית והזוגית התורה מדגישה רבות את עניין ההשפעה של הסביבה הקרובה ביותר על האדם. הרמב"ם כותב שדרך בריאתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחרי ריעיו וחבריו. בתוך קשר נישואין, ההשפעה היא כפולה ומכופלת. השאלה שעלייך לשאול את עצמך על פי הדרכת התורה היא: האם הבית הזה ירים אותך מבחינה רוחנית ויאפשר לך לצמוח, או שמא תמצאי את עצמך במאבק מתמיד על שימור הקיים? 4. החובה כלפי הדורות הבאים חז"ל מלמדים שעל אדם לבחור עבור בניו "מלמד הגון" ואווירה הגונה. כאשר יש פער בין מה שהילד לומד במוסדות החינוך (הקפדה מלאה) לבין מה שהוא רואה אצל אביו (הקלות בכשרות או בתפילה), נוצר "דיסוננס" (סתירה) שעלול לערער את הזהות הדתית של הילד. התורה מכוונת אותנו לבנות בית שיש בו עקביות רוחנית. לסיכום: האמירה של התורה במקרה כזה היא שישנה עדיפות מוחלטת להקמת בית עם אדם ששותף מלא לאותה דרך הלכתית ומחויבות לתורה. אף על פי שיש מקום להכלה וכיבוד, בבואנו לבנות את ה"מקדש המעט" הפרטי שלנו, היסודות חייבים להיות איתנים ומשותפים. כבוד והערכה הם בסיס מצוין, אך לעיתים הם אינם תחליף לשפה רוחנית אחידה בחינוך ובחיי היום-יום. לכן, עם כל הקושי, חשוב מאוד שתגדירי לעצמך מהם החיים שאת רוצה לבנות לך ולילדים שיהיו לך בעזרת ה'. ולפי זה לבנות את הבית, את המשפחה ואת העתיד שלך. במקום הזה שאת מתארת, מאוד נראה לי שהדברים לא ילכו ביחד. וחשוב שתלכי יותר על כיוון של בחור ישיבה או בוגר ישיבה שיותר יתאים לבנות את הבית שאת רוצה. בברכה הרב יצחק גרינבלט.