שלום רב, האם יש מקום לאפשר לעשות נקב השקה בצורה מלבנית שלא מרבעת 2 אצבעות (כ-50 מ"מ) אך בשטחה היא כן בגודל עיגול בעל קוטר 2 אצבעות? כלומר האם שיעור שפופרת הנוד הינו מתייחס לחור שקוטרו כשיעור 2 אצבעות או שמתייחסים לשטח החתך המקביל לשטח החתך של המעגל בקוטר הנ"ל, ולכן לדוג' יהיה מותר לעשות נקב בצורת ירח וכדו' שיש בהיקפו שטח שפופרת הנוד.

שלום רב. שאלה זו תלויה במחלוקת ראשונים. וכבר הורו מגדולי הפוסקים להחמיר. ואם כן למעשה כיוון ששאלה זו נוגעת לאיסור כרת, יש להחמיר. ואין לעשות ריבוע או משולש או צורת ירח, רק באופן שנכנס בתוך צורות אלו עיגול בקוטר 5 ס"מ. מקורות: הנה במשנה (פ"ו מ"ז): "ערוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה מפני שהיא מן התורה... כל שיעמוד כשפופרת הנוד ממעטה רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור". וכתב הרמב"ם (בפירושו למשנה שם): "כעובי גופה וחלל שלה, ושעורו אמר כדי נקב שקוטרו שתי אצבעות". ואם יש נקב כזה בין שני מקוואות הוא מחבר ביניהם, ונעשו כמקווה אחד. ובעניין שיעור הקוטר הרחבנו בתשובה אחרת, ונכתוב בקיצור, שנחלקו הראשונים בביאור 'אצבעות' אלו, ודעת הרמב"ם, וכך הכריע מרן השולחן ערוך (יו"ד סימן ר"א סעיף מ'), שמדובר בשתי האצבעות הראשונות מתוך הארבע שבפס היד, ששיעורן קטן יותר משאר אצבעות היד. ולמעשה נהגו להחמיר כדעת החזון איש, ולעשות קוטר 5 ס"מ, וכדי לצאת מכל חשש נהגו לעשות 6 ס"מ, ויש שהחמירו לעשות 7.5 ס"מ או יותר מחשש לכלול שנדבק וכדו'. ובנידון השאלה, צריך לברר האם העיקר הוא שיעור הקוטר, דהיינו רוחב שיעור שפוה"נ או די בשטח אף אם בפועל אין שתי אצבעות הנכנסות ברוחב חלל זה. לכאורה בפשט דברי הגמ' (חגיגה כב.)נראה לאסור, וז"ל: "אמר רבא סל וגרגותני [סל גדול מאד שבו מסננין היין] שמילאן כלים והטבילן טהורין ומקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינן דאיכא ארבעים סאה במקום אחד". כלומר סל שיש בו חורים, אינו חוצץ בין הכלי שבו לבין המקווה, אך הוא מפריד בין שני צידי המקוה. וביאר הראבי"ה (שו"ת סי' תתקפ"ח) שאם יש מקוה שלום ורוצים לחבר אליו מים נוספים ממקוה חסר, די בחיבור של נקבים דקים המצטרפים יחד לשיעור שפוה"נ, כפי העולה מדברי המשנה (מקואות פ"ו מ"ה): "אם היה שק או קופה מטבילין בהם, מפני שהמים מעורבין". אבל אם רוצים לחבר ב' מקוואות חסרים, צריך חיבור מועיל של שפוה"נ בנקב אחד. ודברי הגמ' "ארעא חלחולי מחלחלא", מיירי בחופר חפירות שאין בכל אחת מ' סאה, אך ליד הנהר, מועיל. וכן פסקו מרן השו"ע והרמ"א (יו"ד סי' ר"א סע' נ"ב) כדעת המרדכי בשם ראבי"ה: "אם יש נקבים דקים הרבה, מצטרפין לכשפופרת הנאד, אם המקוה האחד שלם והשני חסר. הגה: ומותר לחפור מקוה בצד הנהר ולטבול בה, אע"פ שאין בה מ' סאה, דהא ארעא חלחולי מתחלחלת והואיל והוא סמוך לנהר ואנו רואין החלחולים שביניהם, שהמים באין מן הנהר דרך החלחול, דהיינו מנקבים דקים שבקרקע, הוו חבור. אבל אם שניהם חסרים, אין הנקבים הדקים מצטרפין לכשפופרת הנאד (וה"ה אם חלק מקוה בסל או שק, אם אין שיעור מקוה בצד אחד, פסול)". ואם כן משמע מדברי השו"ע, שמתיר צירוף נקבים כמו שק או קופה כשיש מקווה אחד כשר, שאין צורך אלא בשטח שפוה"נ ואין חובה שיהיה קוטר של שופה"נ במקום אחד. אולם בפת"ש (שם סקל"ח) בשם החכם צבי (שו"ת סי' מ') כתב לחלוק על הראבי"ה, כיוון שברש"י בגמ' (שגם ד"ה דהא ארעא חלחלולי מחלחלא) מוכח דלא כראבי"ה, וכתב עוד, שיש חילוק בין שק או קופה העשויים מבד והמים עוברים גם דרך הנקבים, ולכן חשיב נקב אחד. משא"כ בסל וגרגותני שהמים עוברים רק בנקבים ולכן בהם צריך שיעור שפוה"נ. גם בלבושי שרד (בפת"ש שם), כתב שמדברי הר"י והרא"ש, מוכח שהנקבים אינם מצטרפים. ובמשכנות יעקב (הובא בפת"ש סקכ"ח) כתב שכן דעת הרמב"ם. אם כן דברי הראבי"ה אינם מוסכמים כלל בראשונים. כמו כן, נראה שאין לדמות שק או קופה שיש בו הרבה נקבים בקוטר עגול של שפוה"נ, לשטח רחב וצר וכדו', וכך משמע מהשו"ע (שם סע' מ'), שכותב במפורש שצריך רוחב שפוה"נ לעניין ביטול כלי, וז"ל: "כלי שניקב בשוליו, אפילו כל שהוא, אינו חשוב כלי לפסול המקוה; ומ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחלה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה. ואם הנקב בצדדין, אינו בטל מתורת כלי עד שיהא ברוחב הנקב כשפופרת הנאד, שהוא כשתי אצבעות ראשונים מהארבעה שבפס היד, מתהפכות בחלל הנקב בריוח, בין שהוא מרובע בין שהוא עגול". ולפי דברי המחבר, צריך לומר שהצירוף המדובר בסע' נ"ב הוא כמו שק וקופה שהנקבים מצטרפים לקוטר ולא לשטח רחב. ומה שכתב השו"ע להקל בריבוע, זה רק שיש שיעור שתי אצבעות המתהפכות בחלל הנקב בריווח וזה אינו שייך אלא בריבוע שנכנס בו עיגול בשיעור רוחב שפוה"נ. ולמעשה מסתימת הפוסקים משמע להחמיר. וכן הורו כמה מגדולי הפוסקים שאין להקל בכך, ביניהם, המהרש"ם (יו"ד סי' ר"א סע' נ"ב), מרן החזון איש (יו"ד קל"ו סק"ג לקראת הסוף, וכן בטהרות סי' ט' תניינא סק"ג), וכן העלה בפתחי מקוואות לגר"י בלוי זצ"ל (מהדורה חדשה עמ' ש' סק"י) שאין לצרף את האורך לרוחב. ולכן אסרו הפוסקים להניח רשת לסינון בנקב ההשקה (שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ס"ב), וכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ע"ז), שאין להקל בזה אפילו בטבילה דרבנן. מכל האמור עולה, שאין לעשות נקב בשיעור מדוייק של שפוה"נ בצורה של ירח או אפילו מרובעת, אם אין בקוטר שיעור של שפוה"נ (כ-5 ס"מ), כיוון שמדובר בספק של תורה ובאיסור כרת. ואף בטבילה דרבנן יש להחמיר כאמור. בברכה רבה,