שלום כבוד הרב, אני לומדת תנ״ך באוניברסיטת בר-אילן. אני לומדת בחרדת קודש ומתוך בסיס של אמונה. כחלק מהלימודים באוניברסיטה, אני נפגשת במאמרים שכתבו גויים, ומרצים מצפים שנתייחס למאמרים שונים גם בכתיבה שלנו. הייתי שמחה להבין מה היחס הנכון כלפי כתיבה של גויים? האם יש בכלל מקום להתייחסות? משום שלגויים איסור ללמוד תורה? האם נכון לציין בכתיבה שלי דברים שאני מזדהה איתם או התייחסות תוך נקיטת עמדה נגדית למאמרים אלה? אני יודעת שחכמים בדורות השונים התפלמסו עם הנוצרים וגם דיברו עימם על התורה ביחסי ידידות. הם עשו זאת בזמנים מסוימים ולשם שמיים. אבל האם כשמרצים יהודים מתייחסים לדברי הגויים זה עשוי לתת לגיטימציה ללימוד אסור?

שלום רב, שאלתך מצויינת ומאוד חשובה, ואת התייחסותנו [הקצרה, בשל המסגרת] נחלק לשלושה היבטים: א. העובדה שנכרים אלה למדו תורה, אינה מעניינך אלא מעניינם של מי שלימדו אותם - עתה זה כבר "מעשה עשוי". אוסיף, שהיזקקותך למחקריהם אינה מעלה ואינה מורידה מבחינתם, ולכן אינך עוברת ב"לפני עוור", גם אינך מחזקת את ידי עוברי עבירה. מבחינתך אפוא, היבט זה אינו משמעותי. ב. לגבי השאלה אם מותר ללמוד מנכרים ומספריהם: בין גדולי ישראל - מקדמת דנא ועד היום - קיימות שתי גישות. מחד גיסא, אסכולה שטענה לקבלת אמת ממי שאמרה, יהא האומרה אשר יהא וגם נכרי; מאידך גיסא גישת לימוד תורה אך ורק מירא שמיים, בחינת "אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות" למד תורה מפיו, אחרת לא. (לכל זה ראו מאמרי בעניין זה, שהתפרסם בכתב העת "עיונים בחינוך יהודי", כרך ט (תשס"ד), עמ' קכט-קנז). ג. ההיבט השלישי - והוא היותר משמעותי: שאלת התכנים עצמם. כאן הדבר אפילו לא תלוי-דת - אם בפרשן וחוקר יהודי מדובר או בפרשן וחוקר נכרי, שכן מבחן התכנים נכון לגבי אלה ולגבי אלה. וכאן עולה השאלה האישית, אם הלומד מסוגל ומיומן להפריד מוץ מתבן, לסלת בין תכנים, להבחין כדבעי בין נכון ללא-נכון, שלא לומר בין כשר ובין טרף. בנאומו של הראי"ה קוק עם פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים (1925), הוא ציטט את הפסוק "פחד ורחב לבבך" (ישעיהו ס, ה), וביאר שיש בפתיחה זו סיכוי אך גם סיכון, ובפרט ביחס למדעי היהדות. ואכן, לא ארכו הימים והוברר שהסיכון - ביחס למחלקה לתנ"ך, ולימים לתלמוד ולמחשבת ישראל - אכן היה גדול, וגם מאז ועד היום הוא עדיין לא קטן. "לאו כל מוחא סביל דא". הסוגייה טעונה אפוא בחינה בשבע עיניים, וההכרעה היא - פעמים רבות - אישית. עצתי לך אפוא לשבת עם תלמיד חכם - או תלמידת חכם - שמכירים אותך היטב, מכירים את המחלקה היטב, ומצויים בתחום - שלוש דרישות הכרחיות - וכך להגיע להכרעה אישית. לא קל הדבר אך אפשרי, רוצי ואף נחוץ - ברכה והצלחה.