בגמרא בברכות (לג.) כתוב שלא מרחמים על אדם שאין בו דעת. מה ההגדרה של דעת במקרה הזה?

שלום בגמרא בברכות שציינת ובגמרא בסנהרין (דף צב/א) נאמר: אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו שנאמר (ישעיה כז יא) "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו". בספר באר שבע (על הגמרא בסנהדרין) הסביר שהכוונה למי שאינו רוצה ליתן לב להתבונן ולידע. וכמו כן כתב בספר פלא יועץ (ערך דעת) שדברי חז"ל החריפים בגנות מי שאין בו דעת הוא למי שהיה יכול ללמד דעת ומחמת התרשלותו וגאותו ולכתו אחר יצרו לא למד דעת. לפי זה, אדם שנולד חסר דעת כשוטה שאינו אשם בזה שאין לו דעת בוודאי צריך לחוס ולרחם. יום טוב