שלום כבוד הרב בסוף הקטע, מה הכוונה: כלומר שנפעל בדבריו להיותו קיים במה שאמר בקיומו ברוך הוא. ספר החינוך מצוה ל - שלא לישבע לשוא [שמות כ’, ז’] ומזה השורש בעצמו הוא ענין שבועת שקר, כלומר נשבע לקיים דבר ולא קיימו שהיא נקראת שבועת ביטוי, שבא עליה לאו אחר בפני עצמו בסדר קדושים תהיו, כמו שנאמר [ויקרא י"ט, י"ב] ולא תשבעו בשמי לשקר, כי הנשבע בשם הגדול לאמת דבר שהיה, והוא יודע ששקר בפיו, הנה הוא מקיל ביראת א-להים כאומר בלבו שאין אמת, תאלמנה שפתיו. וכן הנשבע לעשות דבר ואחר כך לא יעשנו . הנה הוא גם כן במורדי אור מכחישי האמת. כי פירוש נשבע הוא לפי דעתי, שגומר האדם בלבו ואומר בפיו, להיות מקיים אותו דבר שנשבע עליו ולא ישנהו לעולם, כמו שהשם ברוך הוא קיים ולא ישתנה לעדי עד. וזהו שלשון שבועה יבוא לעולם בלשון נפעל (לדוגמא אני נשבע ), כלומר שנפעל בדבריו להיותו קיים במה שאמר בקיומו ברוך הוא. תודה

שלום האדם הנשבע פועל בדבריו (=אומר) שאותו עניין שעליו נשבע כגון: שלא לקחתי כסף מאדם זה, הוא קיים (=אמת) כמו שהקב"ה קיים (=אמת). וממילא בשעה שאדם משקר הוא יוצר את האמירה ההפוכה שאין אמת ח"ו בקיומו של הקב"ה כמו שאין בדבריו אמת. יום טוב