שלום לרב. גילינו שבננו הקטן הניח תחת מיטתו של אחיו הבכור פירות, ירקות, וכן משחות ושמני גוף. האם מותר להשתמש בהם, או שיש לחשוש משום "רוח רעה"?

שלום וברכה, אכן חז"ל הורו שאין להניח מאכלים ומשקים תחת המיטה משום שרוח רעה שורה עליהם. עם זאת, במקרה שתיארתם ישנם כמה צדדים להקל ולהתיר את השימוש בהם: א. פירות וירקות: יש פוסקים שהקלו במאכלים "חיים" (שאינם מבושלים או כבושים), כדוגמת פירות וירקות, וסוברים שבהם לא החמירו חז"ל. ב. משחות ושמנים: מכיוון שמדובר במוצרים המיועדים לסיכה חיצונית ולא למאכל, אין בהם חשש רוח רעה ומותר להשתמש בהם ללא חשש. ג. בעלות על המאכל: יש הסוברים שאם המאכל הונח תחת המיטה שלא על דעת הבעלים (כמו במקרה של ילד קטן שהניחם שם), הרוח הרעה אינה שורה עליהם. ד. בדיעבד: לדעת פוסקים רבים אף שאין להניח לכתחילה מאכלים מתחת למיטה, מכל מקום בדיעבד או בעת צורך או במקום הפסד יש להקל. ובנידון השאלה, כיון שיש לצרף את הסניפים לעיל (א-ג) יש להקל בדיעבד בכל אופן. לכן למעשה, מותר להשתמש במשחות ובשמנים, וכן ניתן להקל ולאכול את הפירות והירקות לאחר שטיפה. מקורות: ז"ל הגמ' (פסחים קיב.): "תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן". אמנם הרמב"ם (רוצח ושמירת הנפש י"ב ה') לא גרס אוכלים אלא תבשיל, כמו כן סבר שהחשש הוא משום שרצים המזיקים, וז"ל: "ולא יתן התבשיל תחת המטה אף על פי שהוא עוסק בסעודה שמא יפול בו דבר המזיק והוא אינו רואהו". אולם הראב"ד שם השיגו, וכתב שאכן המקור ל'תבשיל', נמצא בירושלמי (תרומות ח' ג'), אולם הטעם לכך מבואר במפרשים משום משום רוח רעה. וכדברי התלמוד בבלי לעיל. והנה למעשה פסק מרן השו"ע (יו"ד סי' קט"ז סע' ה') כדעת הראב"ד, הר"ן ורוב הראשונים, שהחשש הוא משום רוח רעה, אך ציין שהאיסור הוא ב'תבשיל' כירושלמי, וז"ל: "ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה, מפני שרוח רעה שורה עליהם". לפי זה כתב ערוה"ש (שם סע' י"א): "ומשמע דאוכל חי מותר ויש מקפידים גם באוכל חי ועכשיו אין נזהרים בזה ושומר פתאים ה' כיון דדשו בהו רבים [שבת ספי"ח]". וכן כתב כה"ח (שם סק"מ) והוסיף שכ"כ בספר מילי דחסידותא (אות תנ"ח) שהקפידא דווקא במאכל שבושל או נכבש. כמו כן בכלים פשוט שאין חשש. אכן הוסיף כה"ח, שבספר בינת אדם על חכמ"א (כלל ס"ח אות ס"ד), כתב ששמע שהגר"א הורה בצנון שהניחו תחת המיטה, לחתוך לחתיכות קטנות ולזרוק כדי לא להכשיל בני אדם. אולם סיים כה"ח, כדברי ערוה"ש, שכיוון שרבים לא מקפידים על כך, שומר פתאים השם. ע"כ. עם זאת יש לציין שיש עדות נוספת בשם הגר"א (כתר ראש אות פ') שהגר"א אמנם החמיר לעצמו, אך היתר לאחרים. וזכור אזכור בעת היותי בחור בישיבה הגבוהה בבית-אל וערכתי סיום מסכת והנחתי בטעות את השתיה והמאכלים מתחת לשולחן, ושאלתי את מרן רה"י הי"ו, ואמר לי כדברי הגר"א שאני אחמיר על עצמי אך בסיום אומר לציבור את דברי הגר"א, וכן עשיתי, והאמת שלא עברו כמה רגעים והכל נחטף. וכדברי ערוה"ש וכה"ח שכבר דשו בזה רבים ושומר פתאים ה'. אמנם פוסקים רבים כתבו שאין לחלק, ויש לאסור כל סוג מאכל, אך בדברים שאינם מאכל כגון משחת שיניים (אור לציון ח"ה ל"ז י"ג), או תרופות (שו"ת צי"א י"ז י'), אין לאסור. ופשוט שאין לאסור כלים שהניחו מתחת המיטה כפי שמצוי בארגז מובנה מתחת המיטה, שמניחים שם שמיכות וכדו'. ולכן בנידון השאלה, ודאי שיש להתיר משחות ושמנים. יש לציין שאפילו באוכלים, רבים הפוסקים שהתירו בדיעבד את המאכל (שבו"י ח"ב ק"ה, הגהות רע"א בגליון השו"ע, פת"ש סק"ד), אכן יש שאסרו גם בדיעבד (בינת אדם איסור והיתר פ"ב בשם הגר"א, זבחי צדק סקכ"ח, בא"ח פנחס ש"ש י"ד). אולם ראה בכה"ח (שם סקמ"ה) שכתבו שאם האוסרים היו רואים את כל הפוסקים שהתירו בדיעבד, היו חוזרים בהם. והוסיף המגיה שם בשם הגר"ע יוסף זצ"ל (שהשלים את המהדורה של כה"ח כידוע): "ועוד עיין בשו"ת יבי"א חיו"ד (א') סי' ט' יו"ד שגם כן כתב להקל בזה". כמו כן, כתב כה"ח (שם) בשם הפוסקים, שיש עוד צד להקל, אם המאכלים מונחים על ריצפה מרוצפת, וכל החשש הוא דווקא כשהם מונחים על גבי אדמה. אולם רבים חלקו על כך (יפה ללב יו"ד קט"ז סקמ"ד), אך מכל מקום יש בכך סניף להקל (כה"ח שם). ולכן למעשה יש להקל בדיעבד אם יש בדבר הפסד מרובה או אוכל חי (כה"ח שם, יבי"א שם), ואף אם האוכל אינו מבושל אם הקרקע מרוצפת כאמור (כה"ח שם). ובשו"ת רב פעלים (ח"ד סוד ישרים סי' ה') ובשו"ת שלמת חיים (או"ח סו"ס כ"ג) כתבו להקל בכל זה, באופן שהאוכל אינו שייך למי שהניחו תחת המיטה, ומעין מה שאמרו חז"ל "אין אדם אוסר דבר שאינו שלו". בברכה רבה,