לרב שלום וברכה, אני גר ביישוב ביוש ויש הרבה אדמות מסביב שאין להם בעלים מובהקים. אני ושותף עיבדנו חלק מאותה אדמה וזרענו חיטה, לאחר מעשה, אחד התושבים אמר שהוא סידר ועיבד את השטח הזה על מנת לשתול שם מטע זיתים, ביקשנו ממנו שיגיד לנו בדיוק באיזה אזורים עבד שלא יוכל להגיד בעתיד על עוד מקומות. הוא בתשובה אמר שניכר איפה עבד וסירב לתת תשובה מסודרת, לאחר כמה חודשים לכבוד ט"ו בשבט, נטע שם עצי זית על השדה והחיטה שהספיקה לצמוח מה שיצר המון עוגמת נפש לנו. יורנו רבנו מה דינה של תורה בסוגיא הנ"ל

שלום רב, ראשית יש להקדים שבדיני ממונות אין לפסוק אלא לאחר שמיעת שני הצדדים (חו"מ סי' י"ז סע' ה'), שאין לדיין לשמוע דברי בעל דין אחד שלא בפני חברו. לכן הכרעה למעשה תלויה בשמיעת שני הצדדים ובבירור המציאות המדויקת בבית הדין. כמובן שאם אתם יכולים להגיע להסכמה או לפשרה בעצמכם, עדיף. בכל אופן נציין כמראה מקום חלק מהנושאים הטעונים בירור בבית הדין. השאלה המרכזית היא מהו מעמד הקרקע. אם אכן מדובר בקרקע ציבורית השייכת ליישוב או לגוף מוניציפלי, אין דינה כהפקר וממילא אין אדם קונה בה בחזקה ללא רשות. אולם אם מדובר במקום שהוא הפקר או שהיישוב 'מפקיר' אותו לעת עתה, הכלל הוא שהקודם ועשה מעשה חזקה משמעותי כגון ניכוש, חרישה וכיוצא בזה, קנה, כמבואר בגמ' (ב"ב נד:) וברמב"ם (זכיה ומתנה ב'), וכן בשו"ע (שם סי' קצ"ב-קצ"ג) בדיני קניין קרקע בחזקה. לפיכך יש לברר מי עשה ראשון מעשה הנחשב לחזקה. הכשרת קרקע שאינה מגדירה תחום ברור ואינה ניכרת, יש לברר אם נחשבת כחזקה. לעומת זאת חרישה וזריעה בפועל, באופן הניכר לעין, הן מהוות חזקה במקום הפקר. כמו כן כאשר אדם תופס קרקע, מן הראוי שיגדיר את גבולותיה כדי למנוע מחלוקת, כמבואר בשו"ע (שם סי' קנ"ז–קנ"ח). אם יתברר שאתם קדמתם במעשה חזקה ברור, והחיטה כבר צמחה, ולאחר מכן בא אחר ונטע עצים וגרם להשחתת הזרעים, הרי זה בכלל מזיק, וחייב לשלם, כמבואר בשו"ע (שם סי' שע"ח ואילך). אולם אם יתברר שהוא ה'מוחזק', נמצא שזרעתם בשטח שאינו שלכם, ויש לברר אם דינכם כ'יורד לשדה חברו שלא ברשות', כמבואר בשו"ע (סי' שע"ה), ובזה 'ידכם על התחתונה' ביחס לתשלום הוצאות או שבח לפי ההנאה שנוצרה לבעל הקרקע. יש לציין שבימינו שכל נכסי הנדל"ן נרשמים בטאבו (או ברשויות המוסמכות), ואז קובעים לפי הרישום הזה מי הבעלים על נכס זה או אחר, דנו גדולי הפוסקים האם חזקה עדיפה מטאבו, והכרעת רוב פוסקי זמננו שכיון שכך נהגו יש לראות ברישום זה כקניין שטר המשלים את פעולת קניין כסף כמבואר בשו"ע (סי' ק"צ סע' ז') או כקניין סיטומתא (ראה לדוג' בפס"ד רבניים ח"ו עמ' 382 וח"ה עמ' 120, בשם הגר"ע יוסף הציץ אליעזר והגר"י קאפח זצ"ל), וממילא כל הנוהג אחרת, כאילו הניח מעותיו על קרן הצבי. לאור האמור עול, ככל שהשטח הנידון אינו מוגדר כ'הפקר' אלא רשום על שם היישוב, חובה לברר את עמדת היישוב ולקבל את הסכמתו המפורשת לשימוש בו. בימינו, כיוון שרישום המקרקעין בטאבו הוא הגורם הקובע את הבעלות, אין בכוחה של חזקה כלשהי, כדי להפקיע בעלות קיימת. על כן, סוגיה זו מצריכה בירור יסודי בבית דין של תורה, למען יצא הדין לאמיתו. והאמת והשלום אהבו. ברכת ה' עליכם,