שלום לכבוד הרב, האם נכונה הטענה שמכיוון שפעם לא נהגו לנקות את התותים כמו היום, אז גם בימינו מספיק הניקיון שנהגו אז בזמנם? וכן האם נכון לטעון שאם אנחנו מנקים יותר ממה שנהגו בזמנם אז יש בכך משום הוצאת לעז על הראשונים? תודה רבה!

שלום וברכה! ראשית, יש לדעת שהאזהרות מפני חרקים בתותים אינם דבר חדש, ויש פוסקים שכתבו על כך כבר לפני דורות רבים, חלקם בחומרה יתרה. כך למשל בפלא יועץ (לפני כמאתיים שנה) ערך "בדיקה", כותב "וכן בפרי התותים העידו שיש תולעים שאי אפשר למוצאם על ידי בדיקה, וירא שמים ינהג בהם איסור לגמרי". אף על פי כן, אכן בעבר רוב הציבור נהג לאכול תותים לאחר שטיפה רגילה, ולא חששו בזה לחרקים. ייתכן שהיו בכך הבדלים בין מקום למקום, שבמקומות מסוימים היתה נגיעות גבוהה ובאחרים לא, וייתכן מאד שהדבר נבע מחוסר מודעות, שהציבור הרחב לא היה מודע לכך שבתותים ישנה נגיעות גבוהה של חרקים. עניין זה של המודעות, כפי הנראה, הוא ההבדל המרכזי בתחום זה בין המצב בימינו למצב שבעבר. גם בדורות הקודמים אנו מוצאים אזהרות בפוסקים לגבי מאכלים מסוימים שמוחזקים בחרקים, שאין לאכול אותם ללא ניקוי טוב ובדיקה יסודית (עיין למשל שולחן ערוך יו"ד פ"ד, ח; משנה ברורה תע"ג, מב; וכך עוד במקורות רבים בפוסקים). אלא שהפוסקים בעבר הזכירו מינים מסוימים של פירות וירקות שבהם יש נגיעות, בעוד שבימינו נוסף בעניין זה מידע רב, וכך אנו יודעים על מינים נוספים של פירות וירקות שטעונים בדיקה. בנוסף, אם בעבר אזהרות אלה התפרסמו בספרי פסיקה שלא תמיד היו מצויים ביד כל אדם, כיום הנתונים מתפרסמים באתרים ברשת וזמינים לכל. דהיינו, שבניגוד לטענה שנטענת לעיתים, כאילו כל נושא הזהירות מחרקים הוא חידוש של הדורות האחרונים, אין כאן באמת חידוש בהלכה, אלא הבדל בכמות היידע המקצועי ובהתרחבות המודעות הציבורית לעניין זה. ההבדל ביידע מתבטא לא רק בעניין הנ"ל, שכיום אנו מודעים ליותר מיני פירות וירקות שעשויים להיות נגועים בחרקים, אלא גם בתחום הטיפול באותם מינים שיש בהם נגיעות. ישנם מאכלים שבעבר היה ידוע שיש בהם נגיעות, אבל היה מקובל לנקות אותם באופנים מסוימים, שסברו שבכך מסירים את החרקים מן המאכל, בעוד שכיום התברר לגבי חלק מן האופנים הללו שהם אינם מועילים באמת והמאכל נשאר נגוע בחרקים. גם לעניין זה יש תקדימים בדורות קודמים, שלעיתים הפוסקים כותבים שאין לסמוך על אופן מסוים של ניקוי, אף שבדורות קודמים נהגו לסמוך על כך, משום שהתברר שאופן זה אינו מועיל (עיין למשל נתיבי עם, יו"ד פ"ד, אות ג'). לגבי הטענה של "הוצאת לעז על הראשונים" - כבר מן הדברים דלעיל עולה שהפוסקים לא התחשבו בטענה זו בהקשר שלנו. לא פעם הפוסקים כותבים שהציבור נוהג לאכול מאכלים מסוימים ללא בדיקה או בבדיקה שהתברר שאינה מספקת, ומזהירים שלא לנהוג כך, אלא לבדוק את המאכלים כראוי. מדוע באמת לא חששו בהקשר זה לעניין של הוצאת לעז על הראשונים? ראשית, באופן כללי לעניין זה ישנם סייגים רבים, ובמקומות רבים הפוסקים כתבו שיש להקפיד על עניינים שונים למרות שבדורות הקודמים לא נזהרו בכך, מתוך נימוקים שונים. בהקשר שלנו נציין גדר בסיסי לענ"ד: טענה זו של הוצאת לעז שייכת בדיונים הלכתיים, שבהם לבני הדורות הקודמים היה אותו יידע הלכתי שעומד לפנינו, ואף על פי כן הם החליטו שלא לחשוש לעניין מסוים ולא נהגו בו. אבל בעניין מציאותי כזה, שהיידע המקצועי הולך ומתווסף במשך הדורות, אין מקום לטעון את הטענה של הוצאת לעז על הראשונים. כך למשל בדוגמה שלנו: בני הדורות הקודמים, שנהגו להשתמש בתותים ללא ניקיון יסודי, עשו זאת משום שסברו שאין בהם נגיעות, או שסברו ששטיפה רגילה מספיקה להסיר את החרקים. זה היה המידע שהיה בידם, ואין אנו באים חלילה בהאשמה כלפיהם. באופן עקרוני הם פסקו את ההלכה כראוי, שדבר שיש בו נגיעות צריך בדיקה יסודית ודבר שאין בו נגיעות אינו צריך בדיקה, והם יישמו את ההלכה בפועל על פי היידע המציאותי שהיה בידם. על פי הנתונים שעמדו לפניהם אכן הם לא היו אמורים לחשוש לנגיעות בתותים, וכמובן אין מקום לבוא כלפיהם בטענה מדוע לא היה בידיהם היידע המקצועי שקיים כיום. הדבר דומה למי שיטען שהעובדה שאנו חיים כיום בארץ ישראל מהווה הוצאת לעז על הדורות הקודמים שלא עלו לארץ. לבני הדורות הקודמים לא היתה בדרך כלל אפשרות מעשית לעלות לארץ, בעוד שאנו זכינו ב"ה לאפשרות לעלות לארץ ללא מגבלה. ממילא, העובדה שאנו חיים כיום בארץ אין בה שום הוצאת לעז על בני הדורות הקודמים, שלא היתה להם האפשרות לעשות זאת כמונו. והוא הדין בענייננו - בני הדורות הקודמים קיימו את ההלכה כמיטב יכולתם, על פי הנתונים והיידע שהיה בידיהם, והעובדה שאנו זוכים ליידע מקצועי רחב ומדויק יותר, אינה מהווה הוצאת לעז עליהם. בנוסף, יש הטוענים שייתכן גם שמיני מאכלים שלא היו נגועים בעבר בחרקים, הפכו לנגועים בימינו, בגלל מעבר של חרקים מארץ לארץ וסיבות נוספות. אם אכן כך הדבר, ודאי שאין בעניין זה משום הוצאת לעז על הראשונים, שכן בדורות הקודמים ייתכן שבאמת לא בכל מקום היתה נגיעות בתותים כמו בימינו.