שלום רב אני בחופשת לידה, וזה זמן להתבוננות וחשבון נפש, ואני מודה שנגררתי סביב התנהגות ארגונית במקום העבודה שלי, שגורם לי להבין שיש כאן כנראה גזל. אני עובדת כסייעת בחטיבת ביניים, מקבלת את שכרי מהמועצה המקומית, אני בכיתת חינוך מיוחד הצוות בכיתה זאת זה מחנכת ואני. במהלך השנתיים האחרונות לפי היקף השעות הייתי צריכה לסיים בשעה מסויימת, אך אף.פעם לא נשארתי, הייתי הולכת מןקדם יןתר, ובאמצעות האפליקציה של שעון הנוכחות הייתי סוגרת את יום העבודה מהבית. אציין שבכל הפעמים שהלכתי היה מהמלצת המחנכת שהיא לא צריכה אותי יותר ושאני יכולה ללכת. בנוסף, הרכזת שאחראית על כלל הסייעות בחטיבה ותיכון נותנת לכולנו היקף שעות נרחב מתוך רצון לתגמל אותנו בשכר גבוה יותר, עבור העבודה שאנחנו מבצעות, והיא יודעת ומודעת כי אף אחת מהסייעות אינה נשארת עד סיום השעה הנדרשת, וכולם מחתימות סיום יום מהבית. אני כמובן מתחרטת ומתוודה על דבר זה, לכן אתמול במקרה פגשתי את ראש המועצה והתוודתי בפניו שכך עשיתי, הוא הציע שנשב ונדבר על הדברים לאחר המלחמה ונראה איך מתקדמים בנושא הזה. השאלה שלי, היא האם הסכמה וידיעה של האחראים הישירים עלי אינה מהווה עניין זה כגזל, או שכן? התהייה עולה בעקבות חיפושים של שאלות במאגר וראיתי תשובה שקבעה שאם מדובר בהסכמה שנובעת מהמנהל הישיר אז אין גזל. אודה לתשובה שתדייק לי את ההבנה בנושא זה.

שלום רב, במקרה שלך, מאחר שהרכזת על הסייעות מאשרת את ההתנהלות ובפרט שבאותו זמן את בכוננות במידה והמורה תקרא לך בחזרה ומתוך בירור קצר הבנתי שמשרד החינוך סומך על הנהלת בית הספר בעניינים אלו, יש מקום לראות בכך אישור מטעם המעסיק, ולכן ודאי שאין כאן גזל. עם זאת, מאחר והשכר מגיע מהמועצה ולא תמיד גבולות הסמכות ברורים לחלוטין, נכון לברר מול הגורם הבכיר כדי להסיר כל ספק. מקורות: הנה כתב מרן השו"ע (חו"מ סי' של"ז סע' כ'): "מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה; וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן (בראשית לא, ו); לפיכך נטל שכרו אף בעולם הזה, שנאמר: ויפרוץ האיש מאד מאד (בראשית ל, מג)". והעיר בפתחי חושן (ח"ד פרק ז' הע' כ"ד): "עי' לעיל (הערה יח) מדברי הט"ז ומשמע מדבריו שאם מתעצל העובד במלאכתו אין זה כמתבטל, וכ"ש שאינו יכול לנכות משכרו, ואפשר שלשון השו"ע הוא רק לענין לכתחלה, אבל אינו יכול לנכות משכרו משום כך, ועוד אפשר דמ"ש השו"ע שלא יבטל היינו ביטול ממלאכה לגמרי, אף על פי שאינו אלא זמן מועט, אבל כל שעוסק במלאכה, אף על פי שעושה בעצלות ולא בזריזות אינו בכלל האיסור, אבל דוחק הוא, שהרי כתב שצריך לעבוד בכל כחו. וכ"ש שיש לפועל להזהר מלהפסיק מלאכתו לצורך עסקיו הפרטיים (ובפרט בשימוש בטלפון או כלים של בעה"ב, עי' שו"ת שבט הלוי ח"ד סימן רכ), מבלי לקבל רשות על כך (ונראה שבמקומות עבודה ציבוריים די אם מקבל רשות מהממונה עליו), וכ"ש שאסור לשבות, וה"ז גזל גמור אם יוציא דמי השביתה בע"כ של בעה"ב, או יגרום הפסד כתוצאה מהשביתה, וראיתי בשם שו"ת אגרות משה שמתיר שביתה בתנאים מסוימים, עי' בדבריו חלק חו"מ (סימן נח ונט), ועי' מ"ש בפרק י ויא מדברי החזו"א". ואם כן, עובד חייב לעבוד לפי התנאים שסוכמו ואסור לקבל שכר על זמן שלא עבד, אולם כאשר יש ממונה שמוסמך לנהל את העבודה, דינו כשליח של המעסיק ושלוחו של אדם כמותו (ראה שו"ע חו״מ סי' קפ״ב), ואם הוא מורה שאין צורך להישאר, ניתן לראות זאת כהסכמת המעסיק. בנוסף ישנו כלל בעניינים אלו, "הכל כמנהג המדינה" (חו״מ של״א), ולכן לנוהג המקובל במסגרת העבודה יש תוקף, וממילא עובד הפועל לפי הוראות הממונה תחתיו ודאי שאינו נחשב גזלן. ובנידון שאלתנו, יש להוסיף שכיוון שהסייעת נשארת בכוננות אם המורה תצטרך אותה, לכן יש לראות גם את זמנים אלו כחלק מעבודה כפי שמקובל במקומות רבים. בברכה רבה,