שלום רב. האם מותר לשקר בראיון עבודה כאשר המעסיק שואל שאלות המפלות בניגוד לחוק, כגון על הריון או על שירות מילואים?

שלום וברכה. בענייני עבודה הולכים לפי "מנהג המדינה", ומאחר שהחוק אוסר להפלות בגלל הריון או מילואים, אין חובה לדווח על כך (ובנוגע להריון, אין חובת דיווח עד החודש החמישי). במידה והמעסיק שואל על כך, עדיף להתחמק או לענות בלשון המשתמעת לשתי פנים כדי למנוע נזק ועוגמת נפש, ובמיוחד כדי להימנע מחשש לחילול ה' חלילה (וראה במקורות צדדי היתר). עם זאת, נראה שיש לחלק בין המקרים: לגבי הריון, יש מקום להיזהר יותר בדיווח ככל שהזמן מתקדם, כי זה נתון שעתיד להתגלות בקרוב, והסתרה מוחלטת עלולה להיחשב כ"אונאת דברים" או "מקח טעות" וחילול ה'. בנושא המילואים המצב קל יותר, כי השירות תלוי בנסיבות משתנות ואינו נחשב כהסתרת עובדה מוחלטת. למעשה, בשני המקרים הדבר תלוי במידת ההתאמה לאופי העבודה: אם מדובר במשרה לטווח ארוך שבה ההיעדרות הזמנית היא חלק טבעי מהחיים וההתנהלות, ניתן להצניע את המידע בחכמה כדי למנוע הפליה שאינה מן הדין. אך אם מדובר בתפקיד שבו ההיעדרות תפגע ביכולת לבצע את העבודה, ראוי לדווח על כך למעסיק. מקורות והרחבה: הנה כתב הש"ך (חו"מ סי' ע"ה סק"א) שאסור לבעל דין לטעון טענת שקר כדי לעוות את הדין או לעכבו, ואפילו אם הוא יודע שהוא זכאי בדין. מקור דבריו מהגמרא בשבועות (לא.), ותמה על הטור והשו"ע שהשמיטו דין זה. וראה בספר משפט ערוך (סי' ע"ה) לגרז"נ גולדברג זצ"ל, ובשיעוריו המובאים בספר דולה ומשקה (סי' ע"ה סע' א'), שדייק מדברי הש"ך (שם סק"א) ומדברי הש"ך עצמו (שם ס"ק נ"ז) לחלק בין תביעה שגורמת לעיוות הדין שהיא פגיעה בסמכות התורה בישראל, דהיינו שמחייבו שבועה שלא כדין כמובא בגמ' בשבועות, דאסור, לבין הדוג' שמביא הש"ך בשם הראב"ד, שיורש הרואה שטוענים עליו סכום גדול יותר ממה שאביו חייב, דלא יודה במקצת ויכפור, דכך יתחייב בשבועה, אלא יטען איני יודע על השאר וכך יפטר משבועה, ואין בזה מדבר שקר תרחק. דשם מעיקר הדין לא היה חייב שבועה על השאר, בזה מותר לו לטעון איני יודע, שאינו מעוות בזה את הדין. והעולה מדברי הגרז"ן גולדברג זצ"ל, שכל האיסור שהוזכר בש"ך, נאמר דווקא על תביעה או כפירה בשקר (כגון להמציא סכומים שלא היו). אך אם עצם התביעה או הכפירה היא מוצדקת על פי דין, והאדם רק משנה את הנימוק או את הטענה לטענה אחרת (אף שהיא שקרית) כדי להגיע לתוצאה הצודקת המגיעה לו, הרשות בידו. לפי יסוד זה, כיוון שהעובד זכאי על פי דין (וחוק) להתקבל לעבודה ללא הפליה, והמעסיק הוא זה שפועל שלא כדין בעצם השאלה והפסילה, הרי שהתשובה השקרית אינה נועדה "לעוות את הדין" או להוציא ממון שלא כדין, אלא להגיע לתוצאה הצודקת שהיא קבלת העובד לפי כישוריו. כמובן שאסור להונות בעל עסק, אך ייתכן שיש מקום להתיר לאדם שבאים לפגוע בו שלא כדין כדי להגן על עצמו, "עם נבר תתבר". אך הדבר צ"ע. (והעיר לי ת"ח שאולי הדבר דומה למה שאמרו חז"ל (ב"מ כג:) שת"ח יכול לשנות בשלושה דברים, במסכת, בפוריא ובאושפיזא, ומבואר שלצורך צניעות, ענווה או מניעת נזק, יש מצבים שבהם מותר לשנות מן האמת. ולפי זה יש מקום לומר שגם מניעת אפליה ונזק שבאים שלא כדין יכולים להיחשב צורך המצדיק שינוי. ע"כ. אך נראה שאין כ"כ ראיה לנידון שלנו, שם מדובר למנוע חיסרון מאדם אחר בשב ואל תעשה, ובנידו"ד שלנו הוא לא חייב לעבוד דווקא בעסק הזה. וצל"ע). אמנם לכא' לגבי אישה בהריון יש מקום להחמיר יותר, משום שזהו דברי דעביד לאגלויי בזמן הקרוב, וקשה לומר שאין כאן הונאה כאשר המעסיק קיבל אותה על סמך מידע שאינו נכון. לעיתים הכשרה של עובד לוקחת זמן רב, ואם אחרי מס' חודשים היא נעלמת לזמן רב, יש בכך נזק לעסק והחוק בעייתי בעניין זה. בנוסף, כאשר הדבר מתגלה עלול להיווצר חילול ה'. במידה ואשה בהריון היתה עבר מועסקת כיון שהחוק מחייב אותו להמשיך להעסיק אותה, אז אם היה צריך לשקר בשביל זה, היה מקום להקל יותר, אולם בנידון השאלה אף שהחוק אוסר עליו לשאול, מכל מקום הוא אינו מחייב אותו להעסיק אותה. עם זאת, יש לחלק בין מצב שבו ההריון כלל אינו מפריע לאופי העבודה, לבין מצב שבו הוא משפיע באופן מהותי על יכולת התפקוד או על צורכי המעסיק. כאשר אין להריון משמעות אמיתית ביחס לתפקיד, והפסילה נובעת רק מאפליה, יש יותר מקום לצדדי היתר להסתיר את המידע. לעומת זאת לגבי מילואים יש יותר מקום להקל, משום שאין זה נתון קבוע, אדם יכול לשנות את היקף המילואים, לדחות, לבטל או להוסיף, ולכן אין כאן בהכרח הצהרה מוחלטת על המציאות העתידית. ובפרט כאשר מדובר בהפליה אסורה מצד המעסיק. במידה ומדובר בעבודה שבה היעדרויות צפויות הן פרט מהותי מאוד, למשל תפקיד קריטי שדורש זמינות מלאה, או כאשר ידוע מראש על תקופת מילואים ארוכה מאוד בזמן הקרוב, יש מקום לומר שנכון ליידע, משום שזה כבר נוגע להגינות בסיסית בין עובד למעסיק. לכן למעשה, הדרך הראויה ביותר היא לנסות להתחמק או לענות בלשון שאינה שקר מפורש. ובמקום צורך גדול של מניעת אפליה ונזק, יש מקום להקל כנ"ל, וזאת באופן שהמילואים או ההריון אינם פוגעים באופי העבודה וביכולת לבצע אותה כראוי. ויש להתייעץ עם ת"ח שיוכל להדריך אותו באופן פרטני על כל מקרה לגופו. בברכה רבה,