בביתנו נהוג שכל אחד מבני המשפחה קורא קטע מן ההגדה בקול, ושאר המסובים מקשיבים ויוצאים ידי חובתם בשמיעה. השנה צפוי הסבא להשתתף בליל הסדר, והוא אינו שומר שבת. האם ניתן שיקרא חלקים מן ההגדה בקול רם, והאחרים יצאו ידי חובה בקריאתו?

שלום וברכה, רשאי הסבא לקרוא קטעים מן ההגדה בקול רם. עם זאת, לכתחילה טוב שהמסובים יקראו בלחש יחד עמו את הקטעים שהוא אומר, כדי לצאת ידי כל הדעות. ניתן לעשות זאת באופן טבעי, כפי שקורה לעיתים ממילא שבני הבית מצטרפים בלחש לקריאת הקורא, וכך לא יורגש שינוי העלול לגרום לאי־נעימות. מקורות והרחבה: נראה שיש מקום להקל בכך מכמה טעמים: א. דינם של רוב ככל החילונים שבזמננו כדין תינוקות שנשבו, ומסתבר שיכולים להוציא אחרים ידי חובתם. ב. אף אם ננקוט לחומרא, מכל מקום יוצאים ידי חובה בשאר חלקי ההגדה, ואין אמירת כל ההגדה מעכבת בדיעבד. ג. כאשר המסובים קוראים בלחש יחד עם הסבא, יש בכך סניף נוסף להקל ולומר שיוצאים ידי חובה. ונפרט: א. בשו"ת מנחת אשר (חלק א סימן י) מבאר הג"ר אשר וייס כי דינם של רוב החילונים בזמננו כדין תינוקות שנשבו, ואין לראותם כמומרים. לפי זה, מסתבר שהסבא יכול להוציא אחרים ידי חובתם. ב. אין אמירת כל ההגדה מעכבת בדיעבד. עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים היא להשיב על שאלת הבן "מה נשתנה הלילה הזה", ולומר "עבדים היינו לפרעה במצרים" וכי בלילה זה ה' פדה אותנו והוציאנו לחירות. כך מבואר בדברי הרמב״ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ב), וכן במשנה ברורה (תע"ב ס"ק נ), בדברי הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה ט, לב), ובשו"ת מנחת אשר )ח"ג סי' לו(. וכן מעיקרי ההגדה לומר: “כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח…”, כמבואר במשנה ברורה (תע"ג ס"ק ס"ד), ועיין עוד בהליכות שלמה (הערה 217) ובשו"ת מנחת אשר (שם). ובהליכות שלמה (הערה 214) מובא, ששואל אחד סיפר לגרש"ז אוירבך כי מנהגם לחלק את אמירת ההגדה, כך שכל אחד מן המסובים קורא קטע והשאר שומעים, ואף הקטנים משתתפים ואומרים חלקים מן ההגדה. והשיב הגרש"ז, שכל עוד את החלקים העיקריים אומרים בני הבית הגדולים – אין מקום לערער על מנהג זה.אם קוראים בלחש יחד עם הסבא יש עוד סברא שיוצא. ג. אם בני הבית קוראים בלחש יחד עם הסבא, יש בכך צד נוסף להקל. אמנם יש לעיין בדברי שו"ת מנחת אשר (מועדים ח"ג סי' יג), שם הסתפק הרב אשר וייס לגבי קריאת ההגדה בלחש: כיון שעיקר המצוה היא לספר את סיפור יציאת מצרים, אין זה בכלל “סיפור” כאשר הדברים אינם נשמעים לאחרים, ולכאורה אין יוצאים ידי חובה אלא כאשר הקריאה נעשית בקול הנשמע .וכתב: "אמנם לא ראיתי בפוסקים שעמדו על זה וצריך עיון לדינא כי באמת דין זה שכיח ויש בו נפ"מ להלכה דמנהגנו שכל בני הבית אומרים את ההגדה לעצמם ואינם מכוונים לצאת ידי חובתן בשמיעה מפי האב העורך את הסדר ומצוי הוא שהנשים אומרות את ההגדה בלחש וא"א לשמוע מפיהן, ולפי הדברים הנ"ל לכאורה לא יצאו ידי חובתן וצ"ע בזה. אמנם יש מן הפוסקים שכתבו שבני הבית אינם אומרים את ההגדה אלא יוצאים בשמיעה מבעל הבית והשומע כעונה, מטעם ברוב עם הדרת מלך, עיין שו"ע הרב סימן תע"ב סעיף כ"ב וסימן תע"ג סעיף כ"ד. ובמעשה רב מובא שכן נהג הגר"א ובמנ"ח מצוה כ"א ס"ק א' אות ד' הוכיח מהגמ' דפסחים קט"ז ע"ב דיכול אדם להוציא את חבירו במצות סיפור יציאת מצרים כמו בכל המצות דתלויים בדיבור וראה בשו"ת חת"ס או"ח סי' ט"ו. ובלקט יושר עמוד 84 כתב בזה"ל "אחד מן המסובים אומר בקול רם מה נשתנה ואחרים אומרים בלחש עמו וכו," עכ"ל המנחת אשר, ע"ש עוד. וכן דעת הגרי"ש אלישיב שגם היושב בסדר והוא יחידי, אומר כל נוסח ההגדה בקול רם לעצמו (כולל מה נשתנה), ואם אמרו בלחש בלי שישמיע לאזניו לא יצא ידי חובתו (מובא בפסקי תשובות תעג לה). ולמעשה בנידון שלנו אמר לי הגר"א נבנצל שליט"א שהסבא יכול לקרוא קטעים מההגדה, ויאמרו בני הבית את ההגדה בשקט. עכ"ד. ונראה שהדברים נאמרו לחומרא, אך מעיקר הדין אין צורך לקרוא אתו בשקט כנ"ל. [עוד שאלתי את הגר"א נבנצל שליט"א אם נשים מוציאות גברים ידי חובה בקריאת ההגדה ואמר שכן. ועי' בהערותיו של הגר"א נבנצל למ"ב ביצחק יקרא (תעג ז) שתבוא ברכה על הנשים הצנועות המסתפקות בשמיעה בלבד או באמירת ההגדה בלחש. וראה אגרות משה (או"ח ח"ה סי' כ אות לג) שנשים יכולות להוציא גברים בקריאת ההגדה שאף הן חייבות בהגדה מהתורה כאנשים. וראה בשו"ת מנחת אשר (ח"ג סי' מו) שהסיק שנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים מהתורה. ועי"ע בפסקי תשובות (תעג הע' 272) שכתב שלא ישמע איש את ההגדה מפי אשה שיש להסתפק אם אשה פוטרת איש].