שאלה: אני בערך בת 16.5, מבית דתי, לומדת באולפנא וכו’... אבל- אני ממש רוצה לעזוב את הדת. אני לא כועסת על הדת ולהפך- אני חושבת שזה דבר יפה, אבל- אני לא מרגישה קשר לאלוהים (מלבד שכר- עונש). אני מאמינה בשכל שהוא קיים והתורה אמת (בגלל המסורת מדור לדור). אבל ממש לא מרגישה את זה. זה קשה לשנות הרגלים של חיי תורה ומצוות (לאט לאט, אני מנסה לפעמים לברך ולהתפלל פחות), אבל אחרי שאני עושה עברה, אני מרגישה יותר טוב, יותר מחובר ויותר אמיתי עם עצמי. אני אשמח לקבל דרכים להרגיש את הקב"ה, או להפך- חיזוק לעזיבה...
תשובה: זה קורה שבגיל שלך שמתעוררות שאלות באמונה מפני שהלב מבקש להזדהות עם מה שעושים ובצדק. אך השאלות תפקידם להעמיק את האמונה ולהגיע לקיום המצוות מתוך רצון פנימי וצמאון לעבודת ד'. כדי שהלב יהיה מלא באהבת ד' צריך ללמוד אמונה. האהבה לא באה מעצמה. צריך להכיר את ד' את טובו את גודלו את חסדו ואז מרגישים בלב אמונה ואהבה לד'. אי אפשר להרחיב את ההסבר במסגרת זו. אך אני מציע לך לשוחח עם מורה שאת נותנת בה אמון ולבקש ממנה הדרכה איך להעמיק את האמונה ובודאי תקבלי ממנה את ההדרכה הנכונה. דוקא מי שמעיזה לשאול היא יכולה להגיע לעומקים גדולים של אמונה.
גירסת הדפסה
שלח לחבר