שאלתי את הרב האם להדריך בסניף כשיש מדריכה (שהיה לי קשר איתה) שיש לי רגשות כלפיה ולה אין, ואני לא בטוח בשביל מה אני מדריך והרב ענה לי שאני צריך לברר לעצמי מה אני עושה בהדרכה ואולי לעזוב. אז לא עזבתי ואני יודע שאני רוצה לתרום לחניכים שלי ושאני אוהב אותם. אבל המשכתי לדבר איתה (אני לא יודע איך הגעתי לזה, זה פשוט קרה!!) למרות שהיא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותי. אנחנו מכירים ממש טוב ויוצא שהיא שואלת אותי שאלות עמוקות בהדרכה וגם אני מדבר איתה על דברים עמוקים. הבעיה היא שאני לא שכחתי אותה וזה עדיין מציק לי ואנחנו מאוד קשורים ואנחנו לא מצליחים להפסיק ולדבר רק על דברים נצרכים, עם בנות אחרות אני בדרך-כלל מצליח להזהר אבל איתה אני פשוט נגרר. גם היא אומרת שאנחנו קשורים אבל היא עדיין אומרת שאין לה רגשות כלפי, ואני לא יודע אם אני צריך פשוט להתנתק מהסניף כדי לא לתת לעצמי אפשרות לדבר איתה כי ב"שוטף" אני לא מצליח לרסן את עצמי (אולי אני אפילו רוצה ומחפש לדבר איתה!) אבל אז אני עוזב את החניכים והסניף (יש לי שם השפעה רבה אבל לא עד כדי קריסה של הסניף במקרה שאני אעזוב) או להשאר ולנסות להלחם כל פעם מחדש כשאני יודע עכשיו שקורה לי הרבה שאני מחפש לדבר איתה ואני לא בדיוק שולט בעצמי?

אתה צריך לבחור. אם ברצונך להדריך אתה צריך להיות דוגמא לחניכים ולעקור מליבך כל רגש שאינו מתאים לדרכה של תורה. ואם אתה לא מצליח להפסיק לחשוב על החברה זה אומר שאתה לא יכול להיות מדריך טוב. ועליך להפסיק לבוא לסניף ולנתק מגע ולשקוע בלימוד התורה ובעתיד כשתתמלא בתורה תוכל לחנך ולהשפיע.