שלום. אחי ביקש ממני לבוא לבקר אותו עם אשתי הטריה בחו"ל, כיוון שלא יכל להגיע לחתונה, והוא גם לא יוכל להגיע לארץ בשנים הקרובות. סיבות הלכתיות להתיר אני יודע, אולם אני חושש מנזק רוחני המצוי מעצם ההמצאות בחו"ל. אני סופר סת"ם, ואחי ששמע על זה הציע לי באותה הזדמנות להפוך את זה לשליחות של מצוה, ולתקן להם כמה ספרי תורה פסולים הנמצאים שם. הם יכולים להשיג סופר סת"ם מעיר קרובה יותר ממדינת ישראל, אך הם מוכנים לממן את בואי על חשבון הקהילה כסופר המגיע מישראל. לאור כל זאת, האם שליחותי זו אכן נחשבת לשליחות של מצווה? ויותר מכך, האם יש בשליחות מעין זו כדי למנוע את ההשפעות הרוחניות של ארץ העמים?

ביקור קרובים מוזכר בפוסקים כצורך מצוה המתיר יציאה זמנית מן הארץ. עם זאת מי שמרגיש ירידה רוחנית ביציאה מן הארץ אינו חייב לבקר את קרוביו בחו"ל (להוציא אב ואם שהוא חייב בכבודם). אם יש סופר סתםבחו"ל אין ביציאת סופר סתם מן הארץ צורך מצוה. אך ניתן לצרף נימוק זה לנימוק הראשון של ביקור קרובים.