איך אני יכול לצאת מהתפילה בהרגשה שעבדתי את ה’ והתאמצתי, מה אני צריך לעשות לפני התפילה ובתוך התפילה, כדי שזה יהיה כמו הגרעין ופריו ממש?

כפי שכתבת התפילה היא עבודה ואין בה קיצורי דרך. זה ענין של לימוד ענין התפילה ולאחר מכן עבודת הלב והרגש. "וידעת היום והשבות אל לבבך". בכדי להרגיש את התפלה צריך להרגיש את נחיצותה. לפני כל תפילה אדם יצייר את החיים ללא סיעתא דשמיא. האדם יצייר את החיים, ללא תוכן ללא עזרה והצלחה ללא כשרונות. שום דבר לא מובן מאליו. צריך להרגיש איך ללא הקב"ה וללא בקשה ממנו בעצם אנו ריקים ועלולים לאבד הכל. ואף אם אנו מבחינה טבעית מרגישים טוב הטבע הוא מוגבל ללא תוכן עצמי. התפלה צריכה להיות מענה נפשי לצמאון שבא לנו לאחר התבוננות בריקנות ובאומללות שיש בחיים ללא קשר עם הקב"ה.