כשאומרים את שם השם יש חילוק במתי צריך לכוון אדון הכל היה הווה ויהיה ומתי צריך לכוון את השם שהוא חיבור של אדנות עם הוי״ה או שיכול לכוון בכל אזכור של שם השם כפי שיותר נוח לו?

שלום עליכם ! א. כשאומרים את שם ה' הכתוב הוי"ה: מכוונים פירוש קריאתו (אדנ-י) – אדון הכל ומכוונים גם פירוש כתיבתו (שם הוי"ה) – שהוא היה והוה ויהיה. ב. כשאומרים שם ה' הכתוב אדנ-י [כגון בה' שפתי תפתח]: מכוונים רק שהוא אדון הכל. ג. יש אומרים שאין צריך לכוון "היה והוה ויהיה" אלא רק "אדון הכל" חוץ מקריאת שמע שצריך לכוון את שניהם, ויש מי שאומר שכל האמור לעיל (א-ב) אינו אלא בהזכרת שם ה' שבברכות, אבל בשאר הזכרות השם אין צריך לכוון. אולם מסתימת הפוסקים נראה שבכל הזכרת שם ה' צריך לכוין כאמור לעיל. ד. למעשה נכון לכתחילה לכוון בכל הזכרת שם ה'. ועל כל פנים יש להקפיד בעיקר, בקריאת שמע, ובברכת אבות [וכן בהזכרת השם בברכות]. ה. לדעת המקובלים כשאומרים שם ה' הכתוב הוי"ה: יש לכוון שילוב הויה אדנות (כפי שמופיע בחלק מהסידורים). ו. טוב לומר תנאי זה בכל בוקר: "והריני מכוין מעתה בכל פעם שאזכיר שם הויה הקדוש, כוונתי שהוא בכתיבתו היה הוה ויהיה ומהוה הכל ונמצא קיים, ובקריאתו אדנות כוונתי שהוא אדון הכל, וכשאזכיר שם אלוקים לכל נטיותיו כוונתי היא שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם". מקורות: א-ב. ראשית נקדים את דברי חז"ל לגבי האופן שאנו מבטאים את קריאת שם הוי"ה כאילו היה כתוב שם "אדנ-י". אדנות. וז"ל הגמ' (פסחים נ.): "זה שמי לעלם, וזה זכרי לדר דר. אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א [וא"ו ה"ה], ונקרא אני באל"ף דל"ת [נו"ן יו"ד]". וכבר אמרו רז"ל (דעת אבא שאול במשנה סנהדרין צ.) שההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא. ואיסור זה קיים בין כשהוגה שם הוי"ה כמילה אחת. ובין אם מזכיר את כל האותיות ברצף (תוס' סוכה ה., דבש לפי מערכת ע' אות י"ב). ולכן באמירת "לשם יחוד" הנאמרת לפני מצוות, נהגו לומר "ליחדא שם אות יוד באות הא ואות ואו באות הא" או "ליחדא שם יוד קא באותיות ואו קה". וז"ל מרן המחבר (סי' ה' סע' א'): "יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלהים, יכוין: שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם". וכוונת השו"ע לדברי הגמ' (ברכות מז.) שלא יזרוק הברכה מפיו ללא כוונה, אלא יכוון ויברך בנחת. וכשאומר שם הוי"ה, יכוון פירוש קריאתו שהשם יתברך הוא אדון הכל, ויכוון גם פירוש כתיבתו, שהשם יתבר היה הוה ויהיה. וכשמזכיר שם אדנ"י כגון בפסוק "ה' שפתי תפתח", יכוון רק שהוא אדון הכל (מג"א סק"א, שו"ע הרב סע' א', כה"ח שם סק"ז). ובהזכירו אלוקים יכוון שהם יתברך תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. ג-ד. והנה נחלקו רבותינו הפוס' מתי צריך לכוון כוונות אלו, לדעת הגר"א בגליון השו"ע (שם ד"ה ויכוון) מקור דברי המחבר, מספר היראה לרבנו יונה, ושם משמע שרק בפס' ראשון של ק"ש צריך לכוון גם פירוש כתיבתו, אך בשאר המקומות די בפירוש קריאתו שהוא אדון הכל. וז"ל: "שא"צ לחשוב אלא פי' קריאתו רק בק"ש ששם ב' השמות מורין על היה כו' וכן עיקר לפי עומק הדין כי בכל הולכין אחר הקריאה וא"צ להרהר כלל על הכתיבה אף שיש בהכתיבה סודות גדולות והם הלכה למשה מסיני". והובא במ"ב (שם סק"ג). אולם לכא' מדברי מרן השו"ע יש לכוון גם פירוש כתיבתו. וכן משמע מכל הפוסקים שהעתיקו את דברי המחבר ולא חילקו וכן משמע מדברי המקובלים. וראיתי בהערות לילקוט יוסף (סי' ה) שדקדק מכך שכתב מרן בריש הסע' "יכוין בברכות פירוש המילות" משמע שעיקר הקפידה לכוונת ה' היא רק בברכות. וכך הבין מדברי אביו וז"ל שם: "ואמנם שמעתי ממרן אאמו"ר שאמר, שעיקר הקפידא בכוונה בקריאת שמע היא כפשוטו, הבן וקבל ישראל, ה' שהוא אלהינו, ה' אחד. ומוכח דסבירא ליה דמזה שלא הובא בשלחן ערוך א"ז מעיקר ההלכה. ודי במ"ש בשלחן ערוך לכוין "בברכות"... ועכ"פ בפס' ראשון של ק"ש, כיון שיש בה קבלת עול מלכות שמים לכתחלה יכוין כנז', דכיון שהוא דאו' לא גרע מהזכרת שם ה' שבברכות. והרי גם כוונת פירוש המילות בקריאת שמע מעכבת בפסוק ראשון אף בדיעבד". ובהלכה בפנים הילקו"י הוסיף שיש לכוון כוונת ה' גם בברכת אבות. וראה בספר ועלהו לא יבול (עמ' נ"ב) שנשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, האם צריך לכוון בשם השם בשעת התפילה בכל פעם כפי שנפסק בשו"ע? וענה: "יש לסמוך על דעת הגר"א שלא צריך לכוון כוונות אלו בהזכרת שם השם. אפשר לכוון כך בשם השם בברכת "אבות" ובפסוק "שמע ישראל" שבקריאת שמע, אבל אין בכוחנו/ביכולתינו לכוון בכל הזכרה של שם השם בתפילה. נכון שהטור (או"ח סי' ה') מאריך בכוונת שצריך לכוון, אך אין זה ביכולתנו, ואנו סומכים על דעת הגר"א". ובהערת הגר"א נבנצל שליט"א שם העיר, שהגר"א חולק רק על כוונת היה הוה ויהיה, ולא על שאר כוונות השם. ה. ובשם האריז"ל הוסיפו לכוון אף שילוב הוי"ה ואדנות יחד, כפי שמופיע בחלק מהסידורים. כן כתב מרן הבא"ח (וישב אות ג') בשם בשער הכוונות. וז"ל כה"ח (סק"ו): "כתב העולת תמיד ז"ל וע"פ חכמי האמת לעולם יכוין שמות אלו בשילוב כזה "יאהד-ונהי" (ללא המקף באמצע), וכ"כ בשער הכוונות כו', וכ"כ בספר או הישר כו' וכתב שם הרב יפה ללב וז"ל וכן משמע מהקדמת התיקונים דף ג' ע"א דיתא הכי דאינון תרין שמהן "יאהד-ונהי" דבהון כלילן כל הוויין וכנויין וכו' אלין אזכרות דאינון "יאהד-ונהי" בין בק"ש בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות דבכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונה דיבור באדני קול בהוי"ה וליחדא לון כחדא". עוד כוונה כתבו המקובלים הנ"ל, בשם האריז"ל בשער הכוונות (שם). והובא דבריהם בכה"ח (שם): "גם צריך לכוין בכל פעם שתוציא שם הוי"ה בכל מקום שיהיה שתצייר שם הוי"ה בלבך ותכוין בה"א אחרונה שם אדנ"י". והגדילו לעשות בכמה הוצאות של סידורים, שבכל מקום שמופיע שם הוי"ה, הכניסו בתוך ה-הא האחרונה, את כל שם אדנ"י בקטן. וזה סוד מה שכתוב בתהלים (י"א ד'): "ה' בהיכל קדשו". וראה בכה"ח שם עוד כוונה בעניין הניקוד. ו. אף שלכתחילה ראוי לכל אחד לכוון בכל הזכרת שם השם את האמור לעיל, אולם כיון שלא כל אחד מסוגל לכוון בכל הזכרת השם את הכוונות המוזכרות בשו"ע וכן של המקובלים, כתבו כמה מגדולי הפוסקים שאדם יכול להתנות בכל בוקר, שבכל פעם שיזכיר במשך היום שם ה', יהיה על פי הכוונה הנ"ל. ולכן ניתן לומר בכל בוקר: "והריני מכוין מעתה בכל פעם שאזכיר שם הויה הקדוש, כוונתי שהוא בכתיבתו היה הוה ויהיה ומהוה הכל ונמצא קיים, ובקריאתו אדנות כוונתי שהוא אדון הכל, וכשאזכיר שם אלוקים לכל נטיותיו כוונתי היא שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם עילת העילות וסיבת הסיבות המשגיח עלינו בפרטות". תנאי זה הוא מיסודו של הדעת קדושים בסידורו (תפילה לדוד בראש הסידור אות כ"א), אמנם בתנאי שם הוא הגביל את התנאי עד למחר בעת הזאת. ועיין בתנאים טובים (עמ' י' שהוסיף עוד עניניים כגון כוונת השילוב וה' בהיכל קודש, וקחהו משם) וכתב שהוא השמיט הגבלה זאת, כיון שאם ישכח מחר לומר או יאנס, התנאי של אתמול לא יחול על מחר, ולכן עדיף לא להגביל, הרי ממילא התנאי יחול מכאן ולהבא מבלי שום הגבלת זמן, ומה שאומרים תנאי זה בכל יום, הוא רק לחיזוק יתר של כל העניין (עי' יו"ד סי' רי"א סע' א', וקונטרס תנאים טובים לגר"ש דבליצקי). ברכת ה' עליכם,