קבוצה של בנות יהודיות מצרפת מגיעה לארץ בתחילת אלול לשנת סמינר של קודש. ביום השני אנחנו מביאים אותן לכותל ורובן לא ראו את מקום המקדש לפחות 30 יום, גם אני בעצמי לא הייתי שם 30 יום. לפי פשט ההלכה צריך לקרוע על ראיית מקום המקדש לפחות (כי על העיר העתיקה שיש בנייה מחדש שם וגם שליטה יהודית מלאה כבר לא נהגו לקרוע (פסקי תשובות ורב משה פיינשטיין), אמנם לא ראיתי ולא שמעתי שנוהגים לקרוע. שאלתי היא האם חייבים לקרוע גם היום על ראיית מקום המקדש חרב ו"לא ראיתי אינה ראייה" או שיש הנהגה אחרת ומאיזה טעם?

אכן ראוי למי שבא מחו"ל ורואה בפעם הראשונה את מקום המקדש לקרוע. לגבי מי שלא ראה את המקום שלושים יום לא ראיתי שנוהגים לקרוע ויש בזה קצת סברה כמו שלא נוהגים לברך שהחינו על ידיד שלא ראו אותו שלושים יום. וזאת מפני שיש תקשורת שבה רואים ושומעים ממרחקים ואין אותה ההתרגשות הפנימית של שמחה או צער בשעת הראיה שיש לבטא אותה בברכה.