אם אני יודע על עצמי, שאם בתקופות מסויימות, אוותר על מצוות קלות (לדוגמא תפילת מנחה/ערבית במניין או בכלל), ובעבור זה יהיה לי קל יותר לעמוד בנסיונות של עבירות חמורות יותר, אם מחמת תוצאה ישירה ואם מחמת שקל יותר לשמור פחות מצוות, האם אפשר/צריך לנהוג כך (במקביל ללימוד ספרי מוסר והתחזקות)?

הנחתך אינה נכונה. כל פשרה גוררת אחריה פשרה נוספת וכך נוצר מדרון חלקלק. מאידך, כל התעצמות רוחנית מעצימה יותר את הרוח, ובלשון חז"ל מצוה גוררת מצוה ועברה גורת עברה. חזק ואמץ!