מדוע בעצם זה שאדם מתאמץ מאוד ונזהר לבל ייכשל באיסורים - מוגדר ע"י הרב כ"חטא היותר גדול"? (אורות התשובה, ה ו) האם מוטב לזרום עם החיים גם כשזה עלול להביא לידי חטא?

הזהירות מלהיכשל בחטאים היא נצרכת וחביבה בפני המקום. הרב כותב שם שביטול עצם טבעיותם של החיים גם אם היא נעשית בכדי להימנע מחטא היא החטא הגדול. הטענה של הרב שהתשובה לא נועדה להמית בנו כוחות חיים אלא נועדה להחזיר אותנו למצב הראשוני בו נוכל להשתמש בכל כוחות החיים בדרך טובה ובונה. ודאי שבאופן מקומי ונקודתי אדם נצרך גם להתנגד לטבעיות החיים שבו. אולם האדם צריך להיות מודע שזה רק באופן זמני. האדם בשום אופן לא רוצה לבטל את עצם הטבעיות של החיים. מחשבה שמובילה את האדם לבטל את כוחות החיים הטבעיים שבו, זה כמו להתאבד ולא לקבל את החיים שהקב"ה נותן לנו. על כרחך אתה חי. ודאי שנוכל לגלות את הטבע הבריא שלנו רק מתוך זהירות. אולם המחשבה שיש כוחות שצריכים להמית אותם היא החטא הדורש כפרה גדולה.