אני משמש כבעל קורא, ומשתדל להקפיד על כללי הדקדוק עד כמה שידי מגעת. בשבת זו הטעמתי את התיבות "ידמו כאבן" כאילו הד’ בשווא נח ולא בשווא נע. המשמעות של "ידמו" בשווא נע היא לשון דומיה והיא הנכונה ואילו ידמו בשווא נח הוא מלשון דמיון. האם היה עלי לחזור לאחר הברכה האחרונה של העולה שאז הסתברה לי טעותי? אציין כי בתיבות שלא ברור לי בעת הקריאה אם השווא הוא נע או נח אני קוראו נח כי בקהילתי ובעדתי (אשכנזים - חסידים) לא מקפידים כ"כ על ההבדל בין נע לנח וקוראים אותו על הרוב נח, עוד אציין כי ראיתי בבן איש חי שהביא מהמסורה על תיבות אלו "ידמו כאבן" שהן שונו שלא כמשפטי הדקדוק כך שה"כף" במילה "כאבן" תהיה דגושה שלא יישמע "יידמוך אבן" ח"ו שיש בזה משום גידוף. ודימיתי לראות בכך דמדומי ראיה שאין קפידה כ"כ על השווא ב"ד" וההנחה היא שהתיבה "ידמו" עשויה להישמע לשון דמיון בכל מקרה.

רוב הציבור לא מבין את ההבדלים האלו, ולכן לכתחילה צריך לקרוא נכון, אבל בדיעבד אם שינית והציבור לא מבין את השינוי, אין צריך לחזור. אולם אם הם מבינים את השינוי, צריך לחזור.