אני נשואה חמש שנים ויש לי שני בנים. בעלי מאוד אוהב לנסוע לשבתות להורים ואני פחות. בגלל הקרבה (במרחק נסיעה) שלנו להוריו של בעלי יוצא לנו להיות אצלם הרבה שבתות. בני הבכור הוא בן 3 וחצי, והוא ילד תמים ורגיש, ומאוד שונה ממשפחתו של בעלי. יוצא שפעמים רבות הם צוחקים עליו ומזלזלים בו, על כך שהוא צדיק, תמים, וביישן ומשווים אותו לאחיו הקטן (בן שנה וחצי) שהוא יותר חברותי, ויותר מזכיר את האופי של בני המשפחה. (אני אוסיף שאני אשכנזייה, ובעלי מרוקאי והם צוחקים על בני הבכור שהוא אשכנזי לעומת אחיו שהוא מרוקאי). הבן, לא כל כך מבין אבל הוא מרגיש שהם פוגעים בו. ניסיתי לדבר עם בעלי על כך והוא לא כל כך מבין אותי. מה עליי לעשות, מצד אחד אני לא יכולה להגיד לבעלי שאני לא רוצה לנסוע להוריו לשבת, מצד שני אני לא יכולה לראות את בני נפגע כך, זה פוגע לו בתמימות, ומוריד לו את הביטחון העצמי?

את צודקת ברגישותך. ילד בגיל זה מרגיש שצוחקים עליו וזה יכול לפגוע בו ולהזיק לבריאותו הנפשית. עליך למצוא איש חינוך שבעלך מעריך אותו ושהוא יסביר לו את הנזק העלול להיות לבן מפגיעה בו בגיל זה במיוחד.