האם בדין "כל דאלים גבר" יכול אחד האנשים להכות את חבירו, ואם לא מה משמעות הדין? וכן כשאדם מנסה לגזול ממני חפץ ששלי אך אין לי הוכחה שהוא שלי (כשטר שמונח לי בכיס) האם מותר לי לדחוף את ידו או להכותו במקרה שאין לי אפשרות להוציא אחר כך את הכסף בבי"ד?

א. מצד הדין של כל דאלים גבר (דין זה ממומש רק במקרים מסוימים, ובאופן כללי כאשר אין החפץ ביד אחד מהם) פשוט שאין להכות את חבירו, שהרי בודאי אם נאמר שדין זה הינו הסתלקות של בית הדין מן הדיון בגלל שאין הם יכולים להכריע, לא יוכל להכות את חבירו שכן אף אחד לא מינה אותו לכך. גם לפי הרא"ש המפורסם שכתב "דהתם שאני שאין אחד מהן מוחזק בדבר שמערערין עליו ואין ב"ד מחוייבין למחות למי שבא ליקח דבר שאין אנו יודעין של מי הוא והוא אומר שלו הוא הלכך אין ראוי לפסוק להן דין חלוקה שמא נפסיד לאחד מהן שלא כדין. ויותר ראוי לומר להם שכל מי שתגבר ידו בכח או בראיות שיזכה וסומכין על זה שמי שהדין עמו קרוב להביא ראיות. ועוד שמי שהדין עמו מוסר נפשו להעמיד את שלו בידו יותר ממה שמוסר האחר נפשו לגזול ועוד יאמר זה מה בצע שאמסור נפשי והיום או למחר יביא ראיה ויוציאנה מידי", נראה שאין הוא יכול להכות, שכן הרעיון הוא שבית הדין יברר ע"י בירור קלוש של מי החפץ, דהיינו שמי שתגבר ידו יוכח כביכול שהחפץ שלו, אבל מניין לנו שיוכל להכות את חבירו ולעבור על "לא יוסיף להכותו"! (אם כי ברור שגם אם גבר ע"י מכות יש הוכחה.) ב. כאשר אדם גוזל מידיו של חבירו כל חפץ שהוא, ברור שיכול להכותו בשביל להציל את ממונו, ואין להקשות מכך, שצריך ראיה, שהרי עניין זה שחזקה מה שתחת יד האדם כשלו, חשוב כראיה. ג. כאשר יש מציאות דינית של כל דאלים גבר יתכן ויוכל להכות את חבירו מדין אפרושי מאיסורא, (כן משמע מתוספות רבינו פרץ בב"ק, אולם מהרא"ש עפ"י פרשנות הסמ"ע בסימן תכ"א משמע שאין אפרושי מאיסורא בהצלת ממונו), אולם ברבים ודאי שלא יוכל להכותו, שכן ביה"ד ימנעו אותו מכך שהרי אין ראיה שהחפץ שלו. הרב חננאל פאטשינו