בתקופה האחרונה אני מהרהר רבות בשאלת החינוך לאור התנ"ך. מקריאה בתנ"ך עולים מקרים רבים של אלימות לסוגיה, ועל אף שישנם הסברים מהותיים למעשים אלו, ולעיתים הוקעה של המקרא / חז"ל למקרים אלו, בכ"ז עולה התחושה שייתכן שהמתחנך עלול לקבל רושם של לגיטימציה ועידוד למעשי אלימות. א. הייתכן שהתנ"ך מחנך לאלימות? ב. כיצד ניתן להתמודד עם החשש שהתלמיד יקבל רושם אלים ושלילי מתוך סיפורי התנ"ך. ג. אודה מאוד לרב אם הוא יוכל להפנות אותי למקורות העוסקים בנושא.

ברור שהתנ"ך כולו מחנך לחסד ואהבת האדם כמפורסם בדברי הנביאים כישעיה פרק נ"ח וירמיה פרק ט' ועיין עוד בהושע ובעמוס ובצפניה ובזכריה עד כמה חשובה אהבת החסד והצניעות ושאר מידות טובות וכן בתהילים ט"ו. ברור שצריך ללמוד תנ"ך ממאמינים שחיים על פי מצוות התורה שיודעים להבין כי החריגים יש להם הסבר ואינם מעידים על הכיוון הכללי בשום פנים ואופן, וכל דברי חז"ל מלאים בכך.