האם מדריכה באולפנא מחוייבת לספר למנהל או ליועצת סיפורים שבנות מספרות לה בביטחון שהיא לא מספרת למנהל, האם זה לא שובר את האמון במדריכה שאולי לא יספרו לה עוד דברים ואולי יש גם דברים שהם בגדר פיקוח נפש, מתי חובה לספר ומתי אפשר לא לומר דבר?

אם הבנות עושות דברים חמורים שאחר כך הם תתחרטנה עליהם. ואם המנהל או היועצת ידעו על כך הם יוכלו לסייע לבנות ואחר כך הבנות יודו על העזרה שקבלו. אזי נכון לספר ליועצת או למנהל. וכן אם מעשיהם עלולים להזיק לשאר הבנות להשפיע עליהם לרעה צריך לספר זאת למנהל. גם אפשר במקרים מסוימים לומר למנהל באופן כללי שבת זו זקוקה לחיזוק בלי לפרט, והמנהל ידע איך לטפל בזה.