אני מנסה להתחזק ב"ה. ולומד בישיבה אך כשאני מגיע הביתה. אני מגיע למציאות שלא כל כך נעימה ביחס למצוות ועבודת ה’, אלא הכל נעשה "לשם עשית וי". אני מרגיש שאני ממש רוצה כבר שיהיה לי בית משלי ואני יוכל להנהיג אותו ע"פ דרכי שלי. אך בנתיים זה נראה די רחוק. אני לא יודע מה לעשות והמצב הזה כל הזמן מוריד את רוחי. מה הרב יכול להציע כדי להתמודד עם זה?

זה טבעי שבן ישיבה שכל היום עוסק בתורה הוא ברמה יותר גבוהה של עבודת ד'. ואדרבא המבחן הוא האם יראת השמים שלך איתנה הוא בימים שאתה יוצא מהישיבה ונמצא בבית הוריך. ואם אתה שומר על גובה רוחני גם כשאתה בבית למרות שהסביבה אינה באותו הגובה, זה צריך לשמח אותך כי עמדת במבחן. וגם בודאי זה משפיע על הבית כולו. וזה גם מבטיח שכאשר אתה תקים את ביתך תוכל לשמור על גובה רוחני. אם כן עצתי להתייחס לתקופה שאתה בבית כתקופה שבה אתה בונה את קומתך הרוחנית למרות האווירה האחרת השונה.