אני אדם מסורתי ושמרן. נשוי לאשה חילונית בעמדותיה ובהשקפתה, ויש לנו תינוק קטן בבית. אנו שומרים על כשרות בסיסית בביתנו (כולל הפרדת כלים) וקיימת השתדלות מצד אשתי להדליק נרות שבת. אני פונה אליכם בשאלה גדולה: באופן מתמיד נכנס אני לויכוחים ארוכים עם אשתי בענין שבעיני מהותי הוא: חפצה היא מפעם לפעם להתראות עם חברותיה מאוחר בערב (ולשוב לביתנו אפילו בחצות הליל) אם לשם מפגש בבית קפה ואם לשם יציאה לסרט. אני מוצא את עצמי נפגע ומוטרד מהשתוקקות זו ובהחלט מביע תרעומת רבה כלפיה (ראוי לי להדגיש שגם אני, כגבר, מקפיד בכל מאודי להקדיש את כל הערבים והלילות לשהות בביתנו במחיצתה של אשתי ותינוקנו). ויכוחים חוזרים ונשנים אלה (שבהם "מצביעה" היא על כל חברותיה ואחיותיה הרואות עצמן חפשיות לנפשן בשעות הערב להחליט מתי / אם לעזוב את הבעל בערב לשם בילוי פרטי מחוץ לבית) מעוררים הרבה רגשות שליליים ומעיבים מאד על קיומה של הרמוניה שגם כך נפגמת מעצם השוני ההשקפתי בינינו. רציתי מאד לדעת אם קיימת התיחסות הלכתית לתחום זה של יציאת האישה הנשואה מחוץ לבית בשעות הערב/לילה לבילוי בלי הבעל. האם מצוי תחום זה בכלל נושא הצניעות, או שמא בכלל נושא אחר הקשור לחיי אישות/ חיי משפחה וכד’? ואולי, בכלל, לא צריך אני להתווכח עם אשתי כלל בנושא כאוב זה על מנת לחזק את הברית שבינינו ולא ליצור בה בקיעים כלשהם (עלי להיות גלוי ולומר שרצונה של אשתי לצאת לבילויים שכאלה עולה רק אחת לכמה חודשים, ואינו ענין העולה מדי יום ביומו או אפילו אחת לשבוע/שבועים. שואל אני שאלה עקרונית אם אכן קיימת התעסקות עקרונית שכזו).

איני רואה סיבה למה למנוע מהאשה לצאת לבלות עם חברות אם זה לעיתים רחוקות. אני מניח שיש אמון ביניכם ואתה לא חושש שהיא מבלה בחברת גברים אלא עם חברות. אם כך אתה צריך לתת לה את החופש הזה בשמחה. זה לא פוגע בקשר ביניכם. יש לנשים בילויים משלהם ושיחות בנושאים שלא מענינים את הגברים. הוויכוחים איתה הם מזיקים לקשר ביניכם. וכדי שאתה תיהיה יותר רגוע כדאי שהאשה תשתף אותך במה שהיא עושה כשהיא יוצאת.