כוונות בק’’ש

סידורי התפילה מציינים את הכוונות שצריכים לכוון בפסוק הראשון של ק’’ש, ומדגישים שמי שלא כיוון צריך לחזור ולקרוא. אני יכול לכוון את הפירוש הפשוט של הפסוק, כלומר: "שמע, עם ישראל, הקב’’ה, שהוא האלו-קה שלנו, הוא הקב’’ה, אחד". האם די לי לכוון את הפירוש הפשוט של הפסוק כמו שציינתי (הפירושים המורכבים יותר מבלבלים אותי)?

השו"ע בסימן ה' סעיף א' כתב: יכון בברכות פרוש המלות. כשיזכיר השם יכון פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכון ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה, ובהזכירו אלקים יכון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם. וכתב המשנה ברורה שם בשם הגר"א דלפי עומק הדין אין צריך לכון אלא פירוש קריאתו, דבכל מקום הולכים אחר הקריאה אף שיש בכתיבה סודות גדולים, לבד מקריאת שמע ששם צריך לכון הכל. ולכן נראה לי, שצריך להתאמץ ואף שיהיה קשה בהתחלה, כי זה קשה להתרכז בכמה דברים בבת אחת, אבל אחר כך המחשבה מתרגלת וזה הופך לקבע ובא בקלות. אחר כל זאת ראיתי שכתב הגר"מ אליהו בשיעוריו שמי שקשה לו יכול לכוון פעם אחת ביום ויתכוון על כל השמות שיאמר היום, ואם גם זה קשה, שיכוון פעם אחת בשבוע לפחות ויכוון על כל השבוע. הרב רואי מרגלית.