1. באופן כללי ברצוני לשאול האם מותר לאב להרים יד לצורך חינוך על ילדיו, ואם כן, מאיזה גיל ועד איזה גיל? 2. בכל פעם שבעלי סבור שאחת מבנותינו מתחצפת אליו (מסרבת לעשות דבר שמבקש ממנה כמו עזרה בבית, מדברת בקול רם לדעתו וכדו’) הוא מגיב בצורה מאיימת (הבעות פנים, איום שיכה ואף מכה בסטירה הגונה או צביטה מכאיבה) אני כאשתו מרגישה באותו רגע פחד ועלבון עצום. האם זאת הדרך לחנך? הבנות כבר בנות 11- 14. נראה לי הרבה פעמים שבעלי ממש דורש התחצפות ואף מביא את הבנות לידי התנהגות כזו בכך שהוא מביא אותן לידי מצבים בעייתים. בעבר הייתי מדברת איתו על כך ומסבירה לו שזה לא נראה לי כפתרון חינוכי ואף גורם לי באופן אישי עגמת נפש. כל ויכוח של הבנות או התנהגות הנובעת לרוב מתקופת ההתבגרות זוכה ליחס מזלזל של איום או מכה הגונה. אני ממש מרגישה תחושת שנאה לבעלי בשעה שהוא מגיב בצורה הנ"ל. היום אני אף לא מסוגלת להגיב והתנהגות כזו שלו משתקת אותי ואני נשארת עם כאב עצום בתוכי. ברור לי שמקרה כזה דורש טיפול זוגי אך אין לנו אפשרות לממן דבר כזה. לכן אני מבקשת במכתב זה עצה איך לנהוג ומה הן הגבולות בחינוך?

בגיל של בנותייך אין מקום להענשה פיזית של הבנות. אלא יש להרבות בהסברה ובחינוך ולמעט בעונשים. שימוש בכח כדי לחנך מראה על חולשה וחוסר יכולת להשפיע בשיכנוע. לכן כדאי לשבת ביחד ולשקול איך אתם מחנכים את בנותיכם ואיך נכון להגיב כאשר הם לא עושות את המוטל עליהם. וכאשר שוקלים מראש את התגובות. אז הם שקולות ונכונות יותר. וגם חושבים איך מראש להמנע מלהגיע למצבים כאלה. להעמיד ילד בפינה