תודה רבה על ההתייחסות ועל ההזמנה לדו שיח, ואכן אני רואה שהרב עונה לי בכנות הרב כותב: "אין ספק שעצם הלימוד לשם שמים מזכך" עם נקודה זאת אני לא מתווכח, אם הלימוד פועל בעולמות העליונים אזי אין לי מה לומר, אני מדבר על הנקודה כיצד הלימוד בונה אותי בעולם הזה. ולשם כך אתה אכן מתייחס בשורה הבאה: "כל מי שלמד מספר שעות ברצף ובעמל תורה מרגיש שהוא מתעלה מבחינה רוחנית". אני מרגיש שאני נהנה באמת נהנה ולכן אני גם מתמיד בלימוד. הרב כותב:"אפילו שאין לנו את התשובה מה בדיוק מתחולל במהלך הלימוד אולם מרגישים תוך כדי לימוד לא רק חויה שכלית אלא זיכוך והתעלות מעל העולם הזה". הלוואי. הרב כותב: "אינני יודע כיצד אתה לומד. בכל אופן דרך לימוד שהיא באה מן השורשים אל הפרטים היא בדרך כלל דרך שממלאת יותר את הנפש. אדם שלומד תורה שבכתב ומתוך המצווה הכללית מגיע לבירור של פרט מסוים במצווה הוא מרגיש כיצד העניין הכללי והסתמי מקבל לבוש מעשי הגדרתי. התורה לא נשארת כתורה שיש בה רק אמירות כלליות ורוחניות אלא תורה שמצליחה לתרגם את העקרונות הרוחניים לשפת הגוף - החושים - המעשים. ככל שלומדים את הפרטים מתוך המרחב של המצווה כך הדברים נהיים מאירים יותר." אכן, אני לומד מתוך הקישור לאותה תורה גדולה שנמצאת בדברי המהר"ל והרב זצ"ל, אני אביא דוגמאות מעשיות, בכדי שאני יובן יותר טוב, אחת הסוגיות הראשונות כשלומדים מסכת קידושין זה קניין כסף, ויש שם את החקירה כיצד פועל קניין כסף מה שמכונה כסף קניין או כסף שווי והנה תוך כדי הלימוד אני מוצא את עצמי עובר על כל הסוגיות שמדברות בקניין כסף (שוה כסף, חליפין, מתנה על מנת להחזיר, משכון, ערב, ע"כ וכו’) ובשלב ראשון מנסה לנתח את הראשונים על פי צדדי החקירה ואח"כ סותר ומראה שאפשר להסביר את הראשונים גם על פי הצד השני של החקירה. ככה קורה גם כשלומדים קניינים בכלל ואז פשוט מחליפים חקירה (מעשה קניין או גמירות דעת) וכן כשלומדים חזקת הבתים דנים כל הזמן בחקירה המפורסמת של המיגו , וכיצד פועלת החזקה. ואכן, בסוף הסוגיה יוצאים מרוצים הבנו את השיעור, הקשנו קושיות יפות, מצאנו חילוקים חדשים ממש טופחים על שכמנו ניסתי ללמוד רק גפ"ת אבל זה שיעמם אותי. מאידך כשלומדים מהר"ל או מו"נ אני עומד נפעם אני מרגיש כמה עבודה יש לי לעשות אני בן אדם שונה אחרי הלימוד. הבעייה שלי שמצד אחד אני יודע שזה דבר חשוב כי כך כל הזמן למדו אבל זה לא עושה לי כלום.

אני לא יכול לומר שמיד בתחילת הלימוד יש את ההרגשות אותם פירטתי. אולם ככל שאדם עמל יותר בתורה מתפלל באהבה רבה על לימודו ועל כך שדברי תורה יחדרו אל ליבו יש סיכוי שאדם יותר ויותר יזכה למאור שבתורה. הייתי מציע שני דגשים: ראשית, הלימוד צריך להביא את האדם לבהירות ומסקנות. לא מספיק שאדם יודע באופן כללי שיש חקירה שחוזרת על עצמה. חשוב שיהיה לאדם ידיעה שיש בה אחיזה יותר ברורה בדברי חכמים. עליו לדעת נפקא מינות ומקורות וכדומה. נקודה שניה היא, שיש חשיבות גדולה ליצירה אישית. היצירה והחידוש האישי הם אלו שמחברים את התורה לאופי המיוחד של הלומד. כל אחד יש לו סגנון מיוחד והוא צריך לבוא לידי ביטוי בלימודו. אלו שני תנאים שאדם לא רק ילמד את התורה אלא גם ירגיש אותה. התורה נמשלת לאוכל - לחם, מים, יין וכד'. כמו שבאכילה שלנו אנו אוכלים משום שזה מזין אותנו ולא בכל אכילה אנו מרגישים את התענוג ואת זה שזה נבלע בגופנו כך גם בלימוד תורה. באופן כללי, אנו צריכים גם את החלק של האמונה גם את החלק של התלמוד וההלכה. יש חלק שנמשל ללחם ויש חלק שנמשל ליין. האגדה, שנמשלת ליין, היא נקלטת טוב אצלנו רק משום שאנו לומדים אותה במידה הרצויה. כך שגם אם אתה בלימוד התלמוד לא ממש מחובר אולם השמירה על האיזון בלימוד הוא דבר חשוב. כדי שלימוד האמונה יקלט אצלך בנפש יש חשיבות ללמוד חלק מן היום גם את פרטי התורה. ודאי שאם יש לך נטיה גדולה ללמוד אמונה אתה יכול להוסיף זמן לימוד. אולם יש חשיבות בכך שתהיה שייך לכל הצדדים בתורה. מעבר לערך הפנימי שבלימוד פרטי תורה וכפי שכתבתי פעם שעברה יש גם צדדים פשוטים יותר שאנו זוכים מכוח הלימוד הזה. היכולת לנתח להבין במדויק להסיק מסקנות וכ' נבניתת מכוח לימוד פרטי תורה. אינו דומה אדם שלמד תלמוד מבחינת היכולות שלו לאדם שלא מכיר דרכי לימוד אלה. קליטתו ותפיסתו של הלמדן היא בכל נושא ברמה גבוהה יותר שאשר מי שלא זכה לכך. אלו דברי לפעם זאת. כל טוב. להמשך ברור הדברים