שלום כבוד הרב בבית של ההורים של אשתי שוררת מלחמה כבר כמה שנים. חמי (חובש כיפה) אדם קשה מאוד, פוגע, מעליב ומקלל את חמותי קללות נמרצות וגסות לפני אנשים, שפת הדיבור שלו בוטה. הוא כועס על כל דבר קטן ומספר לשון הרע על כולם (כולל על הילדים שלו) ומחפש סיבות לריב כבר בכניסתו הביתה. מעשן הרבה ומשתכר לפעמים, והגרוע מכל הוא חסר קליטה וקשה הבנה. הוא צופה באתרי נשים וטוען שזה טבעי ושכולם עושים כך. ככל שהזמן עובר נהיה קשה יותר! (מדהים איך הילדים שלו נשארו דתיים) מצד שני, לעיתים הוא מוכן לתת את הנשמה עבור ילדיו מאונו ומכספו בצורה יוצאת דופן ומעוררת התפעלות. לי ולאשתי קשה להתנתק מהם כי אשתי מאוד מחוברת לאימה, ולכן חייבים להגיע מידי פעם לביקור או שבת, כי נפשה קשורה בנפשה. גם חמי עצמו אוהב את בתו ומרבה לבקר אצלנו. חמותי אשה חזקה למרות הייסורים שהוא מעביר עליה. היא חשבה פעם להתגרש, אך נמנעה כדי לא לגרום צער לילדים. אני משתדל לחנך את ילדי ליראת שמים, אך חושש שילדיי ילמדו או יושפעו מהסבא ואין על זה הרבה שליטה, כי תמיד הם יגיעו אלינו לביקור. מצד אחד אני לא רוצה לפגוע בהם, מצד שני חשוב לי חינוך ילדי והשקט הנפשי למשפחתנו (אני ואשתי מסתדרים היטב). כיצד עלינו לנהוג לפי דעתך?

המציאות שאתה נמצא בה מורכבת ואין פתרון למצב. אתה צריך לחיות איתו. ולחנך את ילדיכם למדות טובות. והם יבינו בעצמם מה טוב ונכון בהנהגת הסבא שלהם. ומה לא טוב שאין ללמוד ממנו.