יש לי בן דוד שלא שומר על קיום מצוות, הוא חי עם חברתו מספר שנים. הוא אמר לי שהוא מאד אוהב אותה ובניגוד לשאר חבריו הוא גם מאד נאמן לה. אך הוא לא מבין למה להתחתן. לדעתו אין בזה כלום חוץ מאשר נורמה חברתית. ויש להוסיף שהוריו גרושים, וכיום אמו חיה באושר עם בן זוג ללא נישואין כבר המון שנים. אני מאד רוצה לענות לו על השאלה בצורך ובמהות הנישואין לאדם שממילא חיי כנשוי, ואשמח אם הרב יוכל לסייע בידי.

בפרשת בראשית אנו לומדים על כך שהאדם שונה מבעל חיי בנוגע לקשר שיש בינו לבין בן זוגו. הקשר בין בעלי חיים הינו קשר המושתת על ההווה על החשק המיני. לכן אין לבעל חי בן זוג קבוע. בכל פעם שיש לו צורך להיות עם המין השני הוא מוצא את המין השני. אולם לא נוצר שום קשר עמוק בינהם. לעומת זאת אצל האדם הקשר הינו קשר קבוע. הקשר הוא מתוך הכרה בכך שהקביעות מאפשרת פיתוח קשר עמוק יותר. ככל שהקשר הינו יציב וקבוע יותר זה מאפשר להעמיק את הקשר. אולם במבט היהודי הקשר לא יונק רק מן ההווה. הקשר הוא מעל ומעבר לזה שטוב לבני הזוג. הקשר הינו גם אתגר שבא ממקור עתידי יותר. באמונה היהודית זה לא רק אתגר שנובע מן העתיד אלא גם נובע מן העבר. ברגע שאדם נולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני. להסבר הענין לאדם שאינו מאמין, זה ההבנה שמיסוד הקשר הוא יצירת מחוייבות גדולה יותר בין האיש והאישה. התרבות המערבית היא תרבות האפשר וההזדמנות. אנו מציעים תרבות אחרת. לא תרבות האפשר אלא תרבות האמונה. האמונה עניננה חוזק. ללכת על דבר אחד שאנו מאמינים בו בכל החוזק והיכולת שיש לנו. גם בחיי הזוגויות אנו לא משמרים כל הזמן את האפשרות לברוח בקלות. אנו יודעים שגם אחרי הקידושין ניתן להתגרש אולם זה ידרוש עוצמה יותר גדולה. זה מחזק את הקשר. זה יוצר בנין של קיימא. מעבר לשאלה הפרקטית יש גם ענין של להיות חלק מעם ישראל. להות חלק מהרצף של כל הדורות. אדם נהיה חלק מן הרצף היהודי על ידי נשואין.