בית המקדש הראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. אם כן שאלתי היא. האם המשפט "סנהדרין שהרגה פעם בשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית", הוא באמת נכון? הרי על עבירות כאלה חייבים מיתה, אז איך זה מסתדר עם המשפט הזה ויכול להיות שגם חיללו שבת במזיד בתקופה ההיא. האם כל המעשים האלה היו בסתר וכך לא היו עדים ולא היה שייך דין מיתה או שאולי אנשים לא רצו להעיד. ובכלל האם עד שראה מישהו מחלל שבת, רוצח, או עובד עבודה זרה התורה מחייבת אותו להעיד או שזה פשוט החלטה שלו?

היודע עדות חייב להעיד שנאמר "אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה,א). מבואר במשנה במכות פרק א משנה י, שסנהדרין ההורגת אחת לשבע שנים נקראת "חובלנית", ולדעת ר' אלעזר בן עזריה אף החובלת אחת לשבעים שנה. אפשר ללמוד מכך שבתקופת הסנהדרין עם ישראל היה במצב מרומם, וכן שהיה לסנהדרין תוקף גדול והוא הרתיע אף את האנשים שבשולי החברה מלחטוא. יותר מאוחר חלה ירידה במצב הרוחני של העם והם החלו לחטוא עד שהדבר גרם לחורבן הבית. בתקופה זו אכן הסנהדרין גלתה ממקומה בעקבות המצב, ולא דנו דיני נפשות, כמבואר בגמרא במסכת שבת (דף טו ע"א): "ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה לה סנהדרין."
הרב יאיר וסרטיל מדוע גלתה הסנהדרין?