הפס’ אומר (במדבר י"ט ה’): "ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף". וכן המשנה בפרה (פרק ג’ משנה ט’): "גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה", ומפרש ברטנורא: (שם)"כדי שישרף הדם עמה כדכתיב: "ושרף וכו’ " אך במקום אחר (פרק ד’ משנה ג’): "משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה", וברטנורא (שם): "...דמכי גמרינהו לשבע הזאות נגמרה מצותה ותו לא חיישינן למה שהוא מוסיף". אמאי? אימא דניפסלת הפרה דתו לא מצי לשרוף כל דמה כיון דהיזה הזאה יתירה, ואת"ל דכוונת התורה שישרוף מקצת דמה, אמאי בעי למצות בגופה?

ברמב"ם, הלכות פרה אדומה פרק ג, כתוב טעם אחר לקינוח הדם ולכן צריך לומר שהקושיא היא לשיטת הרא"ש במסכת פרה שם. ואפילו לשיטת הרא"ש, צריך לומר שהדין לשרוף את דמה הוא דין לכתחילה, ודווקא בדם שנשאר לאחר ההזיות, ולכן אם הזה בטעות עוד הזיה אין הפרה נפסלת בכך. הרב חיים כץ