משניות, מקוואות פרק א’ משנה א. אני לומד עם קהתי. "שתה טמא ושתה טהור - טמא". קהתי: שמא במים ששתה הטהור היתה טיפה שנפלה מפיו של הטמא בחזרה לתוך הגבא, וטימאה את כל המשקים שבפיו ... אותה טיפה טמאה לא נטהרה בהשקה במי הגבא שהרי אין בהם 40 סאה ... ואינה מתבטלת במים שבגבא ". ואילו בהמשך, באותה משנה: "ואם לא הדיח טהור", אומר קהתי:"... המים שהוציא עם הככר לא נתלשו ברצון לפיכך לא נטמאו מן הטיפה, וכיון שלא נטמאו המים בטלה הטיפה ברוב המי הטהורים ..." השאלה שלי: למה לעיל "אינה מתבטלת במים שבגבא" , וכאן: "בטלה ברוב"?

כשהמים מחוברים בקרקע הם אינם מקבלים טומאה ואינם מטהרים מים שנפלו לתוכם ברוב אלא רק כמקווה בארבעים סאה. בתחילת המשנה מדובר במים פחות מארבעים סאה המחוברים בקרקע והם אינם נטמאים ומסיבה זו גם אינם מטהרים את הטיפה אבל בסוף המשנה מדובר על מים שהוא תלש (ניתק) מהקרקע והם אינם מקבלים טומאה משום שלא הוכנו לקבלת הטומאה, כי הוא לא רצה לנתקם, אבל מבטלים את הטיפה הטמאה ברוב כי הם אינם מחוברים לקרקע.