אם יש לנו בישיבתנו הקדושה אינטרנט אלחוטי למנהל הישיבה, כמה חבר’ה שאלו אותו אם הם יכולים להשתמש באינטרנט האל חוטי שלו, והוא ענה: לא. אבל הם טוענים שמותר להם להשתמש כי הם לא מפסידים אותו כלום ועל האינטרנט הוא משלם חודשי, האם הם צודקים? והאם אפשר מקורות.

שלום וברכה! לפני הדיון העקרוני בסוגית 'זה נהנה וזה אינו חסר' חשוב לציין שסוגיה זו לא נוגעת למקרה שלכם כלל. זאת מכיוון שכתלמידים בישיבה, אתם מחוייבים לשמוע בקול ההנהלה. אף בדבר שאינו ממוני, אתם בישיבה על דעת זה שאתם שומעים לקול הנהלת הישיבה. כמו שתלמידים מחוייבים לכל הנורמות וההנהגות שהישיבה קובעת, אף בזו הדברים אמורים. לכן, מכיוון שהנהלת הישיבה אסרה זאת, זה אסור! וק"ו שהסיבה שההנהלה אסרה היא חינוכית. סוגיית 'זה נהנה וזה אינו חסר' מבוארת בב"ק דף כ ע"א – דף כ"א ע"א וכך כותבת הגמ': "הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך? היכי דמי, אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, זה לא נהנה וזה לא חסר. אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר, זה נהנה וזה חסר. לא צריכא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר מאי, מצי אמר ליה מאי חסרתיך או דילמא מצי אמר הא איתהנית" למסקנת הגמ' פטור. הטעם שפטור הוא שאפשר לחייב על הנאה אך ורק אם יש הפסד לחבירו. הערה: לגבי חצר שקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, נחלקו הראשונים, התוס' ד"ה זה דף כ' ע"א פוטר (החסרון נחשב גרמא) ולעומתו הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והמחבר מחייבים, אלא שנחלקו בטעם החיוב, לרי"ף הטעם משום שחיסרו ממון, לרא"ש משום שהדר אכל את חסרונו של חבירו (מצד החסרון לבד אין לחייבו כי נחשב גרמא). נחלקו הראשונים באיזה אוקימתא להעמיד את הגמ': טור ומחבר סימן שס"ג סעיף ו' : מדובר שהבעלים של החצר רואה את הדר בחצירו ולא אומר לו כלום, אבל אם הבעלים מוחה במתגורר כגון שאומר לו צא חייב לשלם. וכותב הגר"א שמקורם מתוס' ד"ה כהדיוט דף כ"א ע"א שכתבו שטעם הדין שהנהנה מההקדש (לא קיימא לאגרא) אע"פ שלא חסרו חייב הוא, מכיוון שיש 'דעת שכינה' שלא יהנה אדם מההקדש ללא מעילה. כנ"ל בני"ד אם הייתה מחאה אף בהדיוט, אע"פ שלא חסר חייב. רשב"א: אפשר לומר שמדובר אפילו שהבעלים מוחים במתגורר, ורק אם יתנה עמו במפורש שיעלה לו שכר אז יתחייב לשלם. לגבי הסוגייה בהמשך מסביר הרשב"א 'דעת שכינה' הכוונה אמירה מפורשת של תורה שהנהנה מן ההקדש תמיד מועל. בדעת המחבר לעיל, שמחאת הבעלים מחייבת את הדר לשלם, צריך לברר 2 נקודות: מה מועילה מחאת הבעלים? וכן כמה צריך לשלם, הרי אין החצר עומדת להשכרה? יש"ש אות ט"ז: המחאה מחשיבה חצר זו כחצר דקיימא לאגרא (הערה: אין זה תירוץ טוב לתוס' שסוברים שאף בחצר שקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, פטור). עפי"ז נראה שצריך לשלם כפי דמי השכירות המקובלים בשוק או כפחות שבשכירות כדין שכר בית ולא פסקו על דמי השכירות. מדוע בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אין דין כופים על מידת סדום: תוס' ד"ה כופין מסכת ב"ב דף יב ע"ב כותבים, שדין כופים על מידת סדום הוא רק כשכבר דר בחצר ללא שכר, אך לכתחילה פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו, אפילו שאינו חסר. וכ"כ הנמו"י דף ח' ע"ב בדפי הרי"ף בשם הרא"ה שכופים על מידת סדום דווקא כשאין משתמש בשל חבירו כלום, כגון הבונה בשלו נגד חלונו של חבירו וכדומה, אבל אם משתמש בשל חבירו לא אמרו, דאל"כ אין לך אדם שלא יכוף את חבירו על כורחו. וכן דעת הרא"ש והריטב"א. המרדכי מסכת ב"ק פ"ב סימן ט"ז (מובא ברמ"א חו"מ סי' שס"ג סעיף ו') כותב שכופים על מידת סדום דווקא בדבר שאף אם רצו הבעלים להנות ולהשכיר החצר לא היו יכולים, אבל אם היו יכולים להשכיר, אע"פ שאינם רוצים להשכיר כרגע, אין כופים אותם להשכיר בחינם, אלא שאם כבר דר בו אין יכול לגבות השכירות למפרע. לסיכום: אסור להשתמש ברשת האינטרנט, מהסיבות הבאות: 1. כתלמידי הישיבה אתם לומדים על דעת זה שאתם מצייתים להוראות ההנהלה. 2. בזמן שההנהלה משתמשת ברשת, זה 'זה נהנה וזה חסר' שאסור וחייב לשלם (כי אתם מורידים להנהלה את מהירות הגלישה וההנהלה מקפידה על חסרון זה). 3. אף בזמן שאין ההנהלה משתמשת ברשת, הבעלים של הרשת אסרו במפורש את השימוש, כדעת המחבר. 4. אף בזמן שאין ההנהלה משתמשת ברשת, השימוש ברשת זה דבר שניתן ועשוי להשכרה, וחייבים לשלם אע"פ שאין הבעלים רוצים להשכירו כרגע, כדעת המרדכי המובא ברמ"א. 5. אף בזמן שאין ההנהלה משתמשת ברשת, השימוש שלכם ברשת מפסיד את הבעלים, שאין הוא יכול להשכיר את השימוש ברשת אף בעתיד, כי השוכרים ימנעו מלשכור מחמת שיפסידו רוחב פס עקב שימושכם. א"כ זה נחשב כזה נהנה וזה חסר שחייב לשלם. בברכה, הרב אשר חג'בי