לפי הבנתי מהסוגיא בחולין על זמן ההרחקה בין אכילת בשר לאכילת חלב, למסקנה נפסק שיש לשמור שש שעות, וחלק מיוצאי אשכנז נהגו לשמור שלוש שעות (ואפ’ שעה ליוצאי הולנד), אך שאלותי: 1) האם זהו דין, ולכן אין שום אפשרות לעשות התרת נדרים ולשמור פחות משש שעות - כגון שלוש שעות - שהרי אם זה רק הנהגה / קבלה שעשו הרבה פעמים אולי יש אפשרות להפסיקה לאחר התרת נדרים? 2) אם אכן זהו דין, ואין אפשרות לעשות התרת נדרים ולהמעיט במס’ השעות, מה יהיה הדין לגבי אדם ששמר בתחילה שעה או שלוש שעות והחמיר על עצמו לשמור יותר זמן כגון שש שעות (או שהוריו שינו את מנהגם בהיותו ילד) ולאחר כמה שנים הוא רוצה לשוב למנהגו ולשמור פחות, האם יכול לחזור? והאם צריך התרת נדרים? 3) לגבי התשובה לשאלה השניה האם ישנו חילוק בין אדם בוגר שהחמיר והוסיף שעות לבין ילד קטן שהוריו הוסיפו לו?

יש מחלוקת לגבי שעות ההרחקה בין בשר לחלב. אם היה מנהג אבות ונהגו הרחקה שש שעות אין לשנות. אולם אם המנהג הבסיסי של המשפחה היה שלוש שעות ורק אחרי כן היה שינוי ניתן לחזור למנהג הראשון אולם צריך התרת נדרים.