אני פונה אל הרב לגבי התלבטות רצינית שיש לי לגבי ביתי בת ה6 וחצי, היא בגן חובה כעת, ילדה מאוד נמרצת ונבונה , לביתי יש משיכה חזקה לצד הנשי שבה ובמציאות, יש פעמים שהיא אומרת לי אני רוצה חולצה קצרה (הרבה מעל המרפק) וכזו שלא מכסה לגמרי את הבטן, או שהולכת דווקא עם חצאית שקטנה עליה וקצרה עליה, הדבר בא לידי ביטוי גם בכך שכבר לפני שנה ויותר הייתה לובשת רק חצאית כשמלה ללא שרוולים, ועוד כהנה וכהנה ביטויים למשיכה החזקה שלה ל"נשיות". אני משתדלת מצד אחד לקנות לה בגדים יפים וצנועים (אך יש שתי אחיות קטנות יותר והדבר יוצר מציאות של חולצות וחצאיות קצרות וכו’) כמו גם לדבר איתה בכנות על כך שאנו עם ישראל והקדושה חשובה לנו וכו’ נראה שהיא קולטת שכן היא אומרת לי: "לשרה אמנו היו שרוולים ארוכים.." וכו’. כמו כן היום הביאה מהספרייה שביישוב (הלכה לבד) את הספר בת-הים הקטנה אני גדלתי בקריאת שלגייה וסינדרלה ובת הים הקטנה ואף גרוע מכך כילדה ונערה בספרים וסרטים, ומתוך שאף פעם צניעות לא הייתה נושא מדובר בבית הורי לא התנגדתי לכך וצמחתי והתפתחתי ב"ה לבנות בית של תורה. ביתי קולטת ויודעת שהצניעות מאוד חשובה לנו, אך לא בלחץ, ומתוך נתינת מקום לנשיות (אני מאפשרת לה לשים לק על הציפורניים ולהתקשט וכו’ גם כדי שלא תצבור חסכים ומתחים) ההתלבטות שלי וכאן שאלתי כיצד לנהוג : האם לאפשר כדי לא לעורר התנגדות, פשוט להתעלם ולתת לדוגמא האישית ולרוח הבית לפעול את שלהם, היא גם עדיין צעירה ואף אומרת לעיתים: "אבל אני עוד קטנה...." או לאסור וכו’ למרות שהיא מאוד עקשנית ומתנגדת וכן האם יש חילוק בין הלבוש לספר ודומיו בברכה ותודה.

חנוך לנער על פי דרכו. את הנטיה שלה להתקשט לא צריך לדכא, וגם אי אפשר. אלא צריך לתת לה את ההכוונה שהיא תעשה הכל בלי לפגוע בצניעות. יתר על כן להסביר לה שהצניעות מוסיפה חן ולא פוגעת ביופי. ואת זה צריך להקנות לה בצורה יסודית ולקשור את השאיפה לצניעות בבגדים ובמראה לשאיפה לצניעות באופי כי דוקא האנשים הצנועים והענווים הם אהובים יותר. והנשים הצנועות יש להן חן מיוחד.