לעתים קורה שנאלצים לקרות ק"ש שאינה בזמנה. בהלכה קריאה כזו מוגדרת "כקורא בתורה". האם גם כאן יש לכוון כהלכה, להקפיד על פיסוק והגייה, השמעה לאוזנו, נישוק הציציות בשחרית וכו’? השאלה מתחדדת במיוחד במקרה שלי, היות ואני נוהג להתפלל בביכ"נ בו מצמידים את מנחה וערבית. אני נאלץ להקדים את ק"ש, כאשר אני יודע מראש שהיא רק "כקורא בתורה", ושעלי לחזור ולקרותה בזמנה, ושהיא "חסרת ערך", לצורך העניין כמובן. למעשה, אולי דווקא יש עניין שלא לקיים בה את כל דיניה וכוונותיה, דווקא כדי לבדל אותה מק"ש אמיתית. אשמח גם למקורות מתאימים.

כל קריאה שאדם קורא, צריך לעשות בצורה נכונה. הגר"א כותב שכל פסוק שהיה קורא בכל מקום, היה קורא בצורה נכונה, כל שכן, קריאת שמע.