עיינו בסוגיית לקיחת בית מנוכרי בשבת, וראינו כי דעת רוב ככל הראשונים והאחרונים שמותרת אמירה לנוכרי באיסור דאורייתא [תוספות, רשב"א, ריטב"א, רמב"ם, שו"ע, כה"ח, אליה רבה, ערוה"ש, משנ"ב ועוד]. אלא שראינו כי שיטת הרמ"א היא שמותרת רק אמירה לנוכרי באיסור דרבנן. ונדהמנו לראות שמרן הרב קוק זצ"ל כתב לא לזוז מפסק הרמ"א. כמו מי פוסקים, כמו רוב רובם של הראשונים האחרונים או כמו מרן הרב זצ"ל?

פוסקים כרוב הראשונים. הביאור הלכה באריכות דוחה את "אור זרוע", שאומר שכתיבה בלשון לעז היא רק איסור דרבנן. ולכן, גם מותרת אמירה לנוכרי גם באיסור דאורייתא לצורך מצוות ישוב ארץ ישראל. הראשונים דנו האם לצורך מצווה אחרת מותרת אמירה לנוכרי בשבת. ורוב הראשונים אומרים שזה דווקא לצורך רכישת בית. יש על זה ביאור יפה בחידושי הרמב"ן לשבת בפרק ר' אליעזר דמילה. יהודי שרוכש בית בארץ ישראל זה לא רק עניין שלו, אלא זה עניין של כל ישראל, שארץ ישראל לא תהיה חריבה.