ישנן כמה גישות בנוגע להגדרות של מהו טוב ומהו רע. אחת מהן אומרת, שההגדרות הללו נקבעות ע"י החברה והנורמות, שהחברה היא ה"מדד" למהו טוב ומהו רע. כך גניבה, למשל, נחשבת למעשה רע בגלל שאנו חיים בחברה שזוהי הנורמות שלה. האם האמונה באלוהים בהכרח אומרת שתפישה זו היא לא נכונה, האם ניתן למצוא את אותו "מדד" באלוהים? אם כן, האם אנו, בתור בני אדם, לא מסוגלים לדעת מהו טוב ומהו רע, ועדיין מסוגלים להאמין שיש לכך הגדרה מוחלטת? ואולי מפני שאנחנו לא יכולים לדעת מהן ההגדרות ה"אמיתיות", אם יש כאלה, ההגדרות האלו, מבחינתנו, נקבעות ע"י החברה?

המקור לכל הטוב הוא הקב"ה. אנו מתבוננים עד כמה שאנו יכולים על הנהגתו של הקב"ה את העולם ומנסים ללמוד ממנו את ההגדרה של מה הוא טוב ומה אינו טוב. הקב"ה מגלה לנו את זאת בדרכים שונות. דרך אחת היא בדרך שהוא מתגלה אלינו. זה שהקב"ה בורא זה מלמד על מהות הטוב. זה שהקב"ה משגיח זן ומפרנס מלמד על מהות הטוב. גם זה שיש שכר ועונש זה מלמד על מהות הטוב. דרך נוספת היא שהקב"ה לימד אותנו בתורה את דרכיו ואת עיצותיו והגדרותיו להופעת הטוב. הקב"ה ברא את האדם עם בחירה חופשית. אולם יסודו של האדם לעשות טוב. היכולת לעשות רע היא קשורה לבחירה החופשית של העולם. אולם הקב"ה יצר את האדם ישר כל שיש צופן פנימי שיכול לזהות מהו הטוב ומהו הרע. הצופן הזה הוא מתגלה במוסר האנושי. גם המוסר האנושי הוא נובע מכך שהקב"ה יצר את האדם. מכיון שהקב"ה הוא טוב ודאי חלק מן הטוב הזה טמון באדם. אולם המשימה שלנו היא לגלות את הטוב בצורה שלמה. הקב"ה יצר עולם שאם בוחרים בדרך של הרע העולם לא יכול להתקיים. מכיון שהקב"ה ברא את העולם אזי הכלל של העולם שהרע הורס את העולם. האדם בהתבוננות שלו על מה שקורה בעולם מבין זאת ומפנים את כללי ההתנהגות שהם יסוד קיום העולם.כך מתגבשות הסכמות חברתיות. גם הם חלק מן הסדר האלוקי של העולם. ודאי שמה שהקב"ה מלמד אותנו דרך התורה ודרך השגחתו על העולם הם מקורות שלמים יותר להגדרת הטוב. אולם אין לזלזל במוסר האנושי ובמוסכמות החברתיות שגם הם ביסודם נובעות מכך שהקב"ה שהוא המקור לכל הטוב שיש בעולם הוא ברא את האדם ואת האנושות.