שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • צבא ולימוד תורה

צבא או ישיבה

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"א סיון תשס"ח
שאלה
הבן שלי למד כל החיים במסגרת דתית עד היסודי אז עבר לישיבה תיכונית והסדר. אני עד היום לא מבין למה בכלל נשאלת השאלה, צבא או ישיבה. אנחנו היום נמצאים במלחמה נגד עם שרוצה להשמיד אותנו מבפנים ומבחוץ. התורה מאוד ברורה לגבי מי לא ילך לצבא. מי נטע כרם, מי שיתחתן ומי שמפחד. והגית בו יום ולילה זה חשוב ונכון אבל בזמן מלחמה? דעתי ברורה שכל בן אדם בריא בנפשו ובגופו התגייס למען המולדת 3 שנים. אבל נגיד שחייבים ללמוד . מי יחליט מי כן ומי לא, הרבנים של הישיבות? אולי יהיה מבחן באמצא שנת י"ב שיבדוק את הבקיאות של כל תלמיד והוא יכריע את 10% מבני הישיבות המתאימים ללימודי המשך? הבן שלי ושל אחרים לא רוצים לשבת בישיבה וללמוד, אבל מי יגן עלינו? התשובה הרווחת שתמיד יהיה מישהו שישמור הוא פוגעת שבעתיים. בכלל, אצל החרדים שלא מתגייסים זאת נורמה מביישת את היהדות. למה לקבל כסף מתורמים ומהמדינה, למה לא להתפרנס וללמוד? מה עם שרות לאומי לבנים? דעתו של הרב חשובה לי בכל הנושאים שכתבתי.
תשובה
באופן כללי אתה מאד מוטרד מהגישה החרדית או מהגישה ציונית חרדית שאינה מדריכה להיות מעורב בדעת עם הבריות ומהצורך הפשוט של שילוב תורה עם דרך ארץ ופרנסה. כנראה ששורש נשמתך היא מנשמת רבי ישמעאל. אולם יש דעות אחרות אצל חכמים שאמרו שיש מקום לאנשים מיוחדים שילמדו תורה ללא עיסוק במלאכה ומלאכתם תעשה על ידי אחרים. צודק אתה באמירתך שזו לא הדרכה לכולם אלא הדרכה למיוחדים. לכן הגישה הבסיסית של התורה הציונית גורסת שצריך לשלב בין תורה לשאר משימות החיים. אנו חושבים שכולם צריכים להיות חיילי ישיבות הסדר. כולם היו צריכים להיות אנשים שמשלבים תורה וצבא. הישיבה אינה פוגעת בחיילות אלא מחזקת אותה. צבא ישראל הינו צבא מיוחד שבו חייליו אינם נלחמים רק מכוח הסייף אלא גם מכוח הספר. זהו אסון לנו שיש חיילים שנלחמים ואינם מלאים במוסר התורה. מי שנלחם מתוך הבנת מוסר המלחמה יזכה לסיעתא דשמיא במלחמתו. מי שימצא כמוכשר במיוחד במלחמה הוא יהיה קצין ויקדיש זמן רב למומחיות צבאית. והי עמדתנו באופן כללי. מעבר לאמירה זו, דעתנו היא שעם ישראל עתה צמא להרבה אנשי אמונה ותורה גדולים. הדבר החשוב ביותר לעם ישראל הוא אנשים בעלי עוצמה רוחנית פנימית המגיעה מתוך עמל בתורה. לכן אנו מוכנים להקדיש צבא של תלמידים שמהם יצאו הכוחות שיובילו אותנו מבחינה רוחנית. זהו צורך לאומי שבעבורו אנו גם משחררים חלק מנערינו. כל עוד שהם שייכים למשימה עליונה זו זהו צורך לאומי ראשון במעלה. כמו שנשחר אנשים מהצבא משום כשרונם המדעי כך נשחרר אנשים משום כשרונם הרוחני. כמו שאנשי המדע יעזרו לצבא בכך שיפתחו כלי מלחמה משוכללים כך נשתמש בתלמידי החכמים שישכללו את כלי המלחמה הרוחניים של האומה. הציבור החרדי שוקל עוד שיקול שלא נזלזל בו. מכיון שהיה משבר רוחני גדול בעם ישראל ורבים עזבו את דרך המסורת האמונה הם רואים כמשימה ראשונה במעלה לשמר ציבור גדול ככל שביכולתם שימשיך לקיים תורה ומצוות. המפגש עם הציבור החילוני מאיים על היכולת שלהם לעמוד במשימה חשובה זו ולכן הם מתנגדים לשרות צבאי. כך גם הם חוששים מכך שבניהם יצאו לשרות לאומי. היום לאט לאט בונים מסגרות שמרוות שגם הציבור החרדי ירגיש בהם מספיק בטוח ויאפשר לבניו להצטרף אליהם. אנו כציבור ציוני פחות חושש מן המפגש. יש בדרכנו הצלחות אבל גם לא מעט כשלונות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il