אני היום בצבא, במסגרת משמעותית מאוד אך קשיחה. יש לי התלבטות. מצד אחד, אני מרגיש שמתפתח בי רצון לקשר זוגי, אבל מצד שני, אני לא נותן לרצון מקום מכיון שבמסגרת בה אני נמצא אין כל כך גמישות - אם אני אתחתן אזי אני אאלץ לוותר על התפקיד שלי (ואני ממש רוצה להיות בו, עבדתי הרבה בשביל כך) או שאני אאלץ לחיות במנותק מאשתי - חזרה הביתה בסופי שבוע ובתקופות עמוסות יותר אף פחות מכך. בהנחה שגם אם אני חייל מעולה, המצב לא ניתן לשינוי (כי יש לרבנים, במחילה מכבוד הרב, נטייה לומר ש"רק תתחתן ותראה שהצבא מאפשר לך לחיות כמו שאתה רוצה"). ראוי לציין שאני נמצא בסביבה בה יש גם בנות (וגם אזרחיות). בנוסף, והיה והציעו לי מישהי שאני מכיר ויודע שהיא בחורה טובה ממש, ואיך שזה נראה לי זה מתאים מאוד, האם מותר/ראוי להתחיל לצאת עכשיו, להכיר ולהחליט מה הכיוון, אך להתחתן רק בעוד כשנה וחצי-שנתיים? אם הרב יכול לתת הדרכה באופן כללי, של מה נכון לעשות עכשיו ומה לא.. תודה רבה הרב!

אם אין לך נפילות בתחום העריות או הרהורים אסורים אתה עוסק במצווה ופטור מן המצווה. לכן אני ממליץ להתעכב בשנה עד שתוכל יותר להתפנות. אם הנסיונות הולכים וגוברים אזי תתחיל להיפגש ולאחר שיווצר קשר חזק נראה כיצד ליעץ לך כיצד להתנהג. האם להתחתן מיד או להתעכב. תשאל בבוא העת וננסה לענות לפי המצב שתהיה בו.