לאחרונה סיימתי את שירותי הצבאי וחזרתי לישיבה, ובכל זאת ישנו מאורע שהתרחש בתקופת שירותי הצבאי ואני מתלבט האם הייתי צריך לנהוג כפי שנהגתי. מה שקרה זה שהתקבל מידע מהשב"כ שישנו מחבל או שניים חמושים בתוך בית באחד הכפרים, הגענו לשם עם המ"פ (אני הייתי החובש כך שתמיד הייתי צמוד אליו) והכרזנו שייצאו מהבית, בשלב מסוים יצאו מספר אנשים מבני הבית, ומתיחקור שלהם התברר שהמחבלים עדיין בבית. המשכנו להכריז להם שייצאו אך הם לא יצאו כך שהוחלט להרוס את הבית על יושביו. ואכן הגיע D9 (כמו שהיה בהתנתקות) במטרה להחריב את הבית על יושביו (היינו המחבלים הנ"ל) אלא שאז הגיע המח"ט של הגזרה (לא יודע איך הוא צץ שם פתאום) ואמר שכיוון שאי אפשר להרוס את הבית בלי שייהרסו עצי הזית שבחצר לכן אין זה ערכי או מוסרי ולכן הוא אמר לנו להכנס ב"רטוב" (=להכנס בעצמנו). בסופו של דבר תפסו את המחבלים בבית (הם התחבאו בתוך בור שהיה בבית ואכמ"ל). ואף אחד מהחיילים לא נפגע ב"ה. למרות שאף אחד לא נפגע, יש לי נקיפות מצפון האם היה מותר לי להכנס לבית, כי הרי ברור לי שהפקודה של המח"ט הייתה מעוותת ובלתי מוסרית לחלוטין. האם, לדעת הרב, הייתי צריך לסרב לפקודה של המח"ט? כי אולי יש צד לומר שכיוון שכך הצבא התנהל אז צריך להשמע לפקודותיו. אני יודע שזו לא שאלה למעשה וזה סיפור שהיה לי לפני שנה וחצי ובכל זאת חשוב לי שהרב יאמר לי את דעתו (ונפק"מ לעשות תשובה על מצוות ונשמרתם, וגם לידיעת התורה)

כמובן, שאם יש לצבא ישראל אמצעים שאינם מסכנים את החיילים (ירי מרחוק או על ידי כלים כבדים או אש תלולת מסלול וכו'') וודאי שצריך לנצל אותם. אך להגיד שזו לגמרי טעות, אינני יכול לומר. יכול להיות שגם אם לכתחילה לא היה צריך לנהוג כך, אתה התנהגת כך בזמן מלחמה, כדי לשמור על המסגרת הצבאית ולא להמרות את פי המח"ט, למרות שזו הייתה פקודה עקומה, ולא צריך להיות לך נקיפות מצפון.