יש אמרת חז’’ל שאומרת ’’מצווה על המת, שישתכח מן הלב’’ מה באה מימרא זו להגיד, שבאמת צריך לשכוח? אשמח אם תרחיבו.

אין מצוה כזו. נגזר על המת שישתכח מן הלב, זו קביעת עובדה. מימרא זו באה לומר, שהחוקיות שהבורא הטביע בעולם היא שהצער על המת יחלש עם הזמן. כן זוכרים את המת אבל לא חיים את מותו כל הזמן. אחרת אי אפשר לעמוד בעוצמת הצער. בדומה לזה יש מושג של חזקות. לדוגמא ראובן הלווה לשמעון סכום כסף למשך חצי שנה. שמעון אינו נאמן לטעון שהשיב את ההלואה לאחר שלושה חודשים, חז"ל קבעו שהטבע האנושי שאדם אינו עושה כך. הלואי ואדם יפרע בזמנו - 'חזקה אין אדם פורע תוך זמנו'. כך הוא בטבע האנושי. חז"ל קבעו שהמת משתכח מן הלב, לטובת האנשים, אחרת איך אנשים יוכלו לשרוד עם כל עוצמת הצער והכאב.