גיסי נהרג במלחמת לבנון (אח אשתי) ובעקבות לימוד של הלכות אבילות עלתה לנו שאלה. נאמר כל הבוכה על המת יותר מדי על מת אחר הוא בוכה. כמו כן חז"ל הגדירו זמנים המיועדים לבכי ולהספד. נהוג שביום השנה עולים לקבר ומדברים בשבחו של המת, לפי ההלכה נראה שזה אסור (מדין הספד). כמו כן כל אזכור של המת אסור, כמו למשל לשבת עם המשפחה ולספר חוויות וזכרונות עם המת. בכלל, אסור לדבר עליו כלל. ועוד, בהרבה מקרים מוציאים ספר זכרון וגם רבנים מוסיפים לו דברי תורה. לפי האמור לעיל כל התעסקות של כתיבת ספר זכרון היא אסורה. האם הבנתנו נכונה? האם אכן אסור לדבר במת לאחר ימי האבילות? אם כן מה ראוי לומר ביום השנה? וכן, כיצד ראוי להיות הזכרון של המת בכלל?

אין איסור להזכיר את המת, בפרט בימי זיכרון. האיסור הוא להתאבל בצורה מוגזמת, כגון אלו המבקרים קברים לעתים קרובות.