בס"ד א. האם יש בעיה שילד ישתתף בחתונה של אחד ההורים שלו בנישואין שניים? שמעתי שיש מי שמקפיד שהילדים לא יגיעו לחתונה. ב. אדם שנמצא בשנת אבל על אימו, ואביו שהתאלמן מתחתן. האם מותר לו להשתתף בחתונה מצד האבלות?

לשואל היקר, א. האשכנזים נוהגים שהילדים לא מגיעים לחתונה של ההורים בנישואין השניים, בין במקרה שההורים גרושים בין במקרה שאחד ההורים התאלמן. אך נראה שאם ההורה שמתחתן מאד רוצה שהילדים יגיעו לחתונתו אפשר להקל, במיוחד כאשר לא מדובר במקרה שההורים גרושים אלא כאשר ההורה השני נפטר. בני ספרד לא הקפידו שהילדים לא יגיעו לחתונה של ההורים בנישואין שניים. אלא תלוי ברצון ההורה שמתחתן אם הוא רוצה שיגיעו. ב. הוא יכול להשתתף בחתונה, ודינו כמו שאר האבלים קרובי המשפחה. כלומר הוא יכול להיות בחופה, ולאכול בקבלת פנים (במזנון). אך לא יאכל בסעודה עם כולם אלא יאכל לעצמו. וכן לא ישתתף בריקודים. אין זה דומה להורה שהוא אבל, שמותר לו להשתתף בחתונה של בנו ואפילו לשבת בסעודה עם כולם ולרקוד. מקורות והרחבה: א. הגר"א נבנצל אמר לי שנוהגים שהילדים לא יגיעו לנישואין שניים משום זה פוגע ברגשות של ההורה השני. ואף במקרה שאחד ההורים התאלמן הילדים לא באים לחתונה משום כבוד ההורה שנפטר. שאלתי אם יכולים לבוא לאחר החופה ואמר לי שהוא לא יודע. הרב צבי פרבשטיין אמר לי שיש להקל יותר כאשר אחד ההורים נפטר, מאשר במקרה שההורים נתגרשו. ואמר לי שעיקר הבעיה הוא בחופה, ואחר החופה אפשר להקל. לגבי מנהג הספרדים בזה ראה מעין אומר (ח"ט פ"א סי' פא): שאלה: בחור בן שלשים שאמו נשאת, שאל האם כדאי שיהיה בנישואי אימו? תשובה: אם האמא מתביישת, שלא ילך. ואם רוצה שיבוא, שילך". עכ"ד הגרע"י. ובהערה שם הביא משו"ת ויברך דוד (סי' רטו) שכתב שיש מנהג להימנע מלהגיע לנישואין שניים של ההורים. וכתב כמה טעמים, וז"ל: "לכאורה איני רואה שום טעם למניעה, ואין בזה שום פגם בכבוד הורו שנפטר. ואולי בנתגרשו זה מזה, בנישואי הראשון מהם איכא קצת פגם לשני. אבל בשני, וכן כשמת אחד מהם, ליכא שום סרך פגם בזה. מיהו המנהג שאין הבנים משתתפים בנישואין שניים של הוריהם. מיהו בכמה מקומות לאחר גמר סעודת הנישואין ושבע ברכות באים הבנים לאחל להם מזל טוב. וכל זה להבנים והבנות עצמן, אבל חתניהם וכן כלותיהם המנהג שמשתתפים. מיהו נראה שאם הורו החי שנושא שנית ביקשהו בפירוש להשתתף ועומד על כך, נראה דמחויב להשתתף". עכ"ד ה'ויברך דוד'. וראה בהערה שם שהרב נקי העיר על דברי ה'ויברך דוד' מדוע קיבל את המנהג הזה שאין לו טעם ברור. ולגבי מנהג הספרדים ראה גם בשו"ת עטרת פז (ח"ו אבהע"ז סי' א). ב. כך שמעתי מהרב צבי פרבשטיין שאין להקל לילדים בחתונת הוריהם כפי שהקלו להורים בחתונות ילדיהם, וציין לגמרא בסנהדרין (עב:) לגבי בא במחתרת: "כאן באב על הבן כאן בבן על האב". עכ"ד. בשורות טובות!